תיז

במ"א בענין עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד דשם זה הוא ש' הוי', וא"כ הרי יש ש' הוי' גם באוא"ס שלפה"צ רק שזהו בבחי' התפשטו' האור, דהנה ידוע דבאוא"ס שלפה"צ ע"ה דבכללו' הוא בחי' אור הכלול בעצמותו (דענין הצמצום הוא שיהי' התגלו' כבי' חוץ לעצמותו כו', וקוה"צ הכל הוא כלול בעצמותו כו' וכמ"ש במ"א), מ"מ בד"פ יש בזה מדרי' והוא בחי' התפשטו' האור ובחי' עצם האור, ובחי' התפשטות האור (שזהו אצי' דכללות) הוא שם הוי' וכמ"ש במ"א בענין אתה הוא הוי' לבדיך, אך בדרך כלל כללות האור שלפני הצמצום הוא ש' הוי' ובחי' עצם האור והתפשטות האור הוא בחי' י"ה ו"ה, דעצם האור שלמעלה מבחי' שייכות אל העולמות הוא בחי' י"ה, והתפשטות האור בחי' ו"ה, ובכללות הוא בחי' שמו הכלול בעצמותו כו' (ועמשנת"ל פכ"ד). וכ"ז הוא בהאור כמו שהוא בבחי' המשכה מן העצמו' יש בזה בחי' עצם האור שאינו בבחי' גילוי והתפשטות עדיין, ובחי' התפשטות האור שז"ע שהי' אוא"ס ממלא מקום החלל כו' (והן ב' המדרי' דממכ"ע וסוכ"ע בשרשן הראשון באוא"ס שלפה"צ כו', דממכ"ע הוא בחי'

התפשטות האור דבזה הוא עליית הרצון שעלה ברצונו להאציל ולברוא כו', ובחי' עצם האור שזהו קודם עליית הרצון ה"ז בחי' שרש בחי' סוכ"ע כו') וכמ"ש במ"א, וכ"ז הוא בבחי' המשכה וגילוי מן העצמו' כו'. אמנם האור הכלול בעצמותו ממש הוא שאינו בבחי' המשכה מן העצמו' כלל, רק כלול בעצמותו בבחי' יכולת לבד מה שביכלתו ית' להאיר כו', ועז"א דשמו קדמון כקדמותו ית' היינו בחי' השם הכלול בעצמותו בבחי' יכולת לבד כו', דעל האור אינו שייך לומר קדמון ח"ו שהרי הוא גילוי רצוני וכל גילוי רצוני הרי כאלו קדמו ההעדר כו', רק האור כמו שהוא בבחי' יכולת לבד בזה בהכרח לומר שזהו קדמון כקדמותו ית' כו', וכמ"ש באורך בדרוש יו"ט של ר"ה רס"ו, ומבו' במ"א דבזה יצדק מ"ש הגנת אגוז הובא בשל"ה בהתחלתו דש' הוי' כמו שהוא בעצמו' אינו בבחי' אותי' כו', דדוקא האור כמו שהוא בבחי' המשכה יש בו אותי' שהו"ע הגילוי ואופן הגילוי בד' אותי' צמצום והתפשטות כו' (ועמ"ש בד"ה ועשית חג שבועות רנ"ו, איך ששייך כ"ז גם באוא"ס שלפה"צ כו'). אבל בשמו העצמי שהוא האור הכלול

בעצמותו ממש שאינו בבחי' המשכה כלל, אין שם אותי' והוא הוי' בלא ד' אות' הוי', וזהו בחי' העלם העצמי דא"ס שלמע' לגמרי מבחי' המשכה וגילוי כו' וכמ"ש במ"א. ולפ"ז י"ל דגם באוא"ס שלפה"צ שייך בחי' מ"ם סתומה דהיינו בחי' אוא"ס השייך אל העולמות כו', והעיקר הוא בבחי' התפשטות האור כו', ובד"כ זהו בבחי' האור שבבחי' המשכה מהעצמות כו', וסמ"ך הוא בחי' העלם העצמי שמובדל בערך לגמרי מהעולמות וההשתל' כו'.

קיצור. אך הענין הוא דבח"ס יש ב' מדרי' בחי' סתום רק מהמקבלים, וע"כ לפעמים מתגלה, ובחי' סתום בעצם למעלה מגדר גילוי, והו"ע מ"ם וסמ"ך, ובהקדמת הזהר עיגולא וריבועא, עיגולא עה"ג שלפני הקו בחי' טה"ע, וריבועא טה"ת בחי' אור המלביש, ובעה"מ שהו"ע ד' אותיות הוי', וא"כ צ"ל דעיגולא למעלה מש' הוי', ולפ"ז י"ל ב' המדרי' גם לפני הצמצום, דשמו הגדול הוא ש' הוי' והוא האור הכלול בעצמותו שבבחי' המשכה מן העצמות, אמנם שמו קדמון כקדמותו הוא הכלול בעצמות ממש, והוא הוי' בלא אותיות, והוא בחי' העלם העצמי י"ל שזהו בחי' סמ"ך.