תטז

קיצור. ולפי הנ"ל איך ח"ס מקור חכ' הגלוי', הענין דזהו בבחי' שערות מזל ונוצר, וזהו והחכ' מאין העצמי דכתר תמצא בבחי' מציאה, מפני שהוא רק ממזל, ועדיין אינו מתיישב שהרי ביגת"ד מאיר בחי' פנימיות עתיק, ולכן ממלאים כל הפגמים, והעיקר הוא במזל ונוצר וכמ"ש באד"ז בהאי מזלא פשיט פשיטותא דקוטרא עילאה בחי' רדל"א שנק' קשר העליון מפני שמקשר א"ס עם העולמות, והעיקר עם נש"י (דשרשם במזל ונוצר), וי"ל שנק' עתיק קשר עילאה דעם היותו בחי' אחרונה מקושר בזה כל העצמות, והיינו דפנימיות עתיק שבמו"ס (וי"ל שהו"ע שמן הטוב, שמן למאור למעלה מאור, עדן סתימאה), העיקר הוא במזל ונוצר, ואיך הוא מקור לחכ'.

רה) אך הענין הוא, דבח"ס גופא יש ב' מדרי' ובד"כ הוא בחי' פנימי' ח"ס ובחי' חיצוני' שבו כו', דהנה יש ב' מדרי' בענין הסתימות, הא' שהוא סתום לגמרי ואינו נגלה למקבלים לעולם, והב' כאשר הוא סתום מן המקבלים, ולפעמים נגלה אליהם כו', וזה תלוי בעיקר ענין הסתימות שיש בו ב' מדרי', הא' כאשר הסתימות שלו אינו רק אל המקבלים לבד שמפני מיעוט ערכם לא יוכלו להשיגו, הלא בזה יש חילוקי מדרי' לפ"ע המקבלים מאחר שהסתימות הוא רק מצד שהמקבלים אינם יכולים להשיגו הרי א"ז בכל המקבלים בשוה כו', ויוכל להיות לפרקים בחי' התגלו' הסתימות שהרי האור בעצם הוא בערך המקבלים רק שמפני מיעוט ערכם אינם יכולים לקבל, ומ"מ הרי אפס קצהו נגלה להם ויכול לבא לידי גילוי לגמרי בהגדלת כלי המקבלים כו', והב' כאשר בחי' הסתימות היא מצד עצמו דוקא ולא למקבלים לבד אלא מצ"ע שהוא בבחי' ההעלם והסתימות שזהו הנק' העלם העצמו' כו', והיינו שהאור בעצם הוא למע' מגדר גילוי כו', דבזה לא יש חילוקי מדרי' וזה א"א שיבא לידי גילוי לעולם אפי' אפס קצהו כו'.

וביאור הענין הוא דהנה ידוע מ"ש בזהר תרומה דקכ"ז בענין סמ"ך ומ"ם דאפרסמון, דעם היות ששניהם סתומים יש הפרש ביניהם, דמ"ם הסתימה שלו היא בריבוע והיינו שמ"מ יש לו אחיזה והתיישבות בהפנימי כו', וסמ"ך הוא בעיגול היינו שאין לו אחיזה והתיישבו' כלל כו', ובזהר ח"א ד"ה ע"א אי' עיגולא וריבועא דלגאו וכ' המק"מ שז"ע עגולים ויושר כו', וי"ל דענין עיגולא וריבועא הוא בחי' האו"מ דאוא"ס שלפה"צ והוא בחי' העיגול הגדול שלפני הקו כו', ובחי' אור המלביש שאחה"צ שג"ז הוא בבחי' מקיף כו', ובד"כ הו"ע בחי' טה"ע וטה"ת דטה"ע הוא בחי' העיגול הגדול שלפה"צ כו', ובחי' טה"ת הוא בחי' אור המלביש כו', ובד"פ בחי' טה"ת זהו בחי' א"ק כו', אך גם בחי' המלביש ג"כ בכלל בחי' טה"ת כו'. ואי' בעה"מ ש"ב פ"ב דהמלביש הוא מרובע, ובע"ח אי' דצמצום הראשון שהוא בנקודה האמצעית דאוא"ס ב"ה שנעשה חלל ומקו"פ והאוא"ס מקיפו מכל צד הוא בעיגול דוקא, וכ"ה באוצ"ח, ובמבו"ש מבו' הטעם ע"ז, וי"ל שז"ע מ"ם וסמ"ך דאור המלביש הוא בחי' מ' סתומה להיות שזהו אחה"צ ה"ז

בבחי' שייכות אל העולמו' וההשתל' כו', ועיגול הגדול שלפה"צ ה"ז בחי' סמ"ך והיינו שמובדל בערך מבחי' השתל' כו'. והנה מה שהמלביש הוא מרובע אי' בעמה"מ הטעם ע"ז שז"ע ד' אותי' הוי' שנעשה מהם הד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, וא"כ צ"ל דבחי' עיגול ה"ז למע' מש' הוי', ולפ"ז י"ל ב' הבחי' דמ"ם וסמ"ך בחי' עיגולא ורבועא גם באוא"ס שלפה"צ. דהנה מבו'