תטו

שרשם מגולגלתא, ונת"ל פ"ר דהעונג עליון מאיר שם בבחי' מקיף לבד כו', והוא בחי' חיצוני' העונג כו', ובמו"ס מלובש בחי' עונג העליון בבחי' פנימי' והוא פנימי' העונג כו', וע"כ עי"ז מתתקן הפגם שבמעהמ"צ כו', וכמשנת"ל פקצ"ג דלגבי התענוג העצמי אין הרצון תופס מקום ע"כ נמשך משם סליחת עוונות, וגם להיות הרצון חיצוניות והעונג פנימי' ע"כ נמשך משם הרצון מחדש שז"ע מילוי הפגמים כו'. אמנם מובן מזה דבי"ג ת"ד מאיר מהות ועצמו' בחי' עתי', דהרי הארת עתיק מאיר בהרצון ג"כ, וא"כ מה שמהי"ג ת"ד נמשך מילוי הפגמים זהו מפני שמאיר בהם בחי' מהוע"צ עתיק כו', ועיקר המשכה זו דבחי' עצמו' עתיק הוא במזל ונוצר, וכדאי' באד"ז דרפ"ט ע"ב בהאי מזלא (דהיינו תקון הח' מי"ג ת"ד שהוא מזל ונוצר חסד) פשיט פשיטותא דקוטרא עילאה ההוא רישא דכל רישין דלא אתיידע ולא אשתמודע כו', בג"כ כולא בהאי מזלא תלי' כו', והיינו דבחי' פשיטת קשר עליון שהוא בחי' רדל"א נמשך ומאיר בבחי' דיקנא בכלל ובמזל ונוצר בפרט דלכן כולהו מיני' תליין. והנה מה שרדל"א נק' קשר עליון

י"ל שעי"ז הוא התקשרות עצמות א"ס עם עולמו' והשתל' כו', דהרי עתיק הוא בחי' העתקת העצמו' כו', וא"כ הרי בזה הוא התקשרו' הא"ס עם העולמו' כו', והגם דעתיק הוא שנעתק ונבדל מהשתל' כו', הרי נת"ל פקצ"ו דעצמו' א"ס אינו בגדר העתקה מהשתל' ג"כ וכשנעשה בחי' עתיק ה"ז בגדר ההעתקה עכ"פ כו', א"כ הרי בזה שנעתק ונבדל מההשתל' ה"ה בבחי' ההתקשרות בהשתל' כו'. ובאמת י"ל דעיקר ההתקשרות הוא בנש"י דזהו מה שעיקר ההמשכה הוא במזל ונוצר להיות דמזלות ונוצר ונקה הן מזלות דנש"י וכמ"ש במ"א, וזהו אין מזל לישראל דהפי' הוא שהאין הוא המזל דישראל והוא בחי' האין העצמי דבחי' פנימי' עתיק שמלובש במזל ונוצר כו', ועש"ז נק' קוטרא עילאה שהו"ע ההתקשרו' דעצמו' א"ס שנתקשר כבי' בנש"י כו'. גם י"ל ענין קוטרא עילאה דנתקשר בזה כל העצמו' דא"ס ב"ה, דע"ה שזהו רק בחי' תחתונה שבעצמו' מ"מ בנקודה זו מקושר כל העצמו' כו', וע"ד שא' שכשאתה תופס במקצת מן העצם אתה תופס בכולו, וענין מקצת מן העצם היינו בחי' האחרונה שבעצמות כו' (ועמשית"ל פ') שבזה מקושר כל

העצמו' כו'. ונמצא דביגת"ד בכלל ובמזל ונוצר חסד בפרט נמשך בזה מהות בחי' עתיק ממש כו', ולכאו' א"מ והלא המזלות הן מח"ס ומהו"ע דפשיטות קוטרא עילאה הוא בהאי מזלא כו'. הנה זה מובן ממשנת"ל פ"ר דבחי' פנימי' עתיק מלובש בח"ס, ונת' בפר"ג דח"ס הוא בחי' פנימי' עתיק כו', וע"כ הדיקנא הנמשכת ממו"ס מאיר בה בחי' פנימי' עתיק כו'. וז"ע כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן כו', דשמן הטוב הוא בחי' פנימי' עתיק וכמ"ש שמן למאור שזהו בחי' מאור שלמע' מאור כו', ומבו' במ"א בג' מדרי' דאור מים רקיע דונהר יוצא מעדן הוא בחי' מים כו', ועדן הוא בחי' אור כו', ושמן למאור הוא בחי' עדן עילאה סתימאה הנז' באד"ז דרפ"ח סע"ב ודר"צ רע"א, והוא בחי' מוחא דעתיקא בחי' מו"ס שבו פנימי' עתיק כנ"ל, ולכן השמן אינו מתערב כו', והיינו בחי' אנת חד ולא בחושבן בחי' הי"א שבקדושה כו' והו"ע קדושתי שלמע' מקדושתכם כו', ובחי' שמן הטוב יורד על הזקן שמאיר ביגת"ד כו', וכמ"ש באד"ר דקל"א א' דנגדין בי' י"ג נביעין מבועין דמשח רבות טבא כו', ובאדר"ז דרפ"ט ב' י"ג

נביעין דמשחא רבותא טבא תליין בדיקנא כו'. הרי דבמזל ונוצר מאיר בחי' עצמו' ח"ס ממש וא"כ איך הוא בבחי' מקור לחכ' כו'.