תיד

פנימי, ונת' דגילוי העונג הוא ברצון ובחכ', רק שברצון הוא רק הארת העונג ובבחי' מקיף והבדלה, להיות שהרצון הוא עצמי כמו העונג דשניהם עצמי' רק שהעונג הוא פנימי' העצמיות ורצון הוא חיצוניות העצמיות, אבל אין העונג סבה אל הרצון ובעצם מהותם המה הפכים זמ"ז כו', וע"כ מה שבגילוי הרצון יש בזה עונג ה"ז רק הארה לבד ובבחי' מקיף כו'. משא"כ החכ' אינו עצמי' כ"א כח מהנפש ויש לו סבה כו', אמנם הוא עצמות הנפש מה שהוא במדרי' אדם כו', והיינו שהתענוג הוא סבת החכ' וא"כ ה"ז בבחי' התלבשו' פנימי מאחר שזהו הסבה כו', רק שבהתפשטו' החכ' הוא הארת העונג ובעצם החכ' הוא בחי' עצמות העונג כו', והיינו דבח"ס מלובש בחי' התענוג העצמי דהיינו בחי' פנימי' עתיק כו'.

רד) אמנם לפי הנ"ל צ"ל מאחר דבח"ס מתלבש בחי' פנימי' עתיק וממילא הרי ח"ס הוא בחי' פנימי' הכתר כו' (למעלה מבחי' גולגלתא שהוא בחי' חיצוני' הכתר דהארת עתיק הוא שם בבחי' מקיף לבד כו', וכמ"ש בע"ח דגולגלתא היא חיצוני' הכתר ומו"ס פנימי' הכתר כו'), איך ח"ס הוא בבחי' מקור לחכ' הגלוי' כו', שהרי מקור החכ' הוא מבחי' ח"ס, וכמו עד"מ שכל גלוי הוא מכח המשכיל כמו"כ בדוגמא למע' חכ' דאצי' שרשה מבחי' חכ' שבכתר כו', והלא פנימי' הכתר אינו בבחי' מקור לע"ס כנודע, ומאחר דח"ס הוא בחי' פנימי' הכתר איך הוא בבחי' מקור לחכ' כו'. אך הענין הוא דהרי באמת התהוות החכ' מבחי' חכ' שבכתר הוא מבחי' שערות לבד וכמא' אבא יונק ממזלא שהוא מזל ונוצר חסד כו', וענין השערות ידוע שזהו הארה הבאה בדרך דילוג שלא בס' והדרגה כו', וכל המשכה שבדרך דילוג הוא שאינו נמשך מהות האור כמו שהוא כ"א ע"ד הארה דהארה לבד כו' (וידוע דכל הארה דהארה היא הארה נבדלת ממקורה כו', וכמו"כ בענין זה הגם שאינה בבחי' הארה נבדלת ממש כמו אור של תולדה כו', מ"מ

אינו מהות האור כמו שהוא כו', וכמו גילוי הקו שבדרך דילוג הצמצום הגם שנוגע ודבוק במקורו והוא מעין מקורו כו', מ"מ המשכתו ע"י הפסק הוא שאינו מהות האור הראשון כו', וידוע דהקו נק' מזל כו', וכמאמר האי חוטא יקירא קדישא כו' איקרי מזל כו'), וכמו"כ הוא בבחי' מזל ונוצר מקור החכ' שזהו המשכה בדרך דילוג, וע"כ הגם דשרש המשכתו הוא מח"ס שזהו פנימי' הכתר כו', מ"מ יכול להיות מזה התהוות החכ' דאצי' כו'. וזהו מ"ש והחכ' מאין תמצא דפי' מאין הוא בחי' הארה לבד שבאין ערוך לגבי מקורו שמזה נמצא מציאו' החכ' כו', וגם פי' מאין היינו מבחי' אין העצמי דכתר, וי"ל שזהו בחי' ח"ס שבה מלובש פנימי' עתיק שע"כ נק' אין שהיא בבחי' אין עצמי כו', וממנה נמצא החכ' בבחי' מציאה, וכמו המציאה שאינו יודעים מאין בא, כמו"כ החכ' אינה מרגיש מקורה לפי שנמצאה מבחי' הארה לבד ונמצאה בבחי' מציאו' דבר כו', וע"כ חכ' דאצי' הגם שנמצאה מבחי' ח"ס היא באין ערוך לגבי', לפי שנמצאה מבחי' הארה דהארה לבד שבאין ערוך לגבי ח"ס ונמצאה מזה בבחי' מציאו' דבר כו'. אך

עדיין א"ז מתיישב שהרי י"ג ת"ד בהכרח שבהם מאיר מבחי' מהות מו"ס ממש, שהרי נודע דיגמה"ר שהן י"ג ת"ד על ידם הוא תיקון כל הפגמים, והיינו משום המשכתם מבחי' מו"ס, וכמ"ש באד"ר דקל"ב א' כל תקוני דיקנא לא אשתכח אלא ממוחא דרישא כו', ולהיות דבח"ס מלובש בחי' פנימי' עתיק ע"כ נמשך משם מילוי כל הפגמים כו', דהרי ידוע דהמצות