תיא

ורצון שולט על התענוג שמתענג במה שהוא רוצה, מפני שהעצמי נמשך, וע"כ ברצון רק הארת הענג ובמקיף.

רג) אמנם כח החכ' הרי אינו עצמו' הנפש רק כח מהנפש שגם שרש ומקור כח החכ' גם בשרשו הראשון (שאינו בבחי' מקור לשכל גלוי כו') אינו עצמות הנפש כו', אמנם ידוע שהנפש נק' נפש המשכלת והוא מפני שכח החכ' מתאחד עם הנפש כו', וכמ"ש בלק"ת ד"ה וידבר כו' כה"ד האלה, ולכאורה הרי כל הכחות מתאחדים עם הנפש ולמה נק' דוקא ע"ש החכ', אך זהו משום דמציאות החכ' שבו הוא מצד מעלת מהות הנפש עצמו. והענין הוא דהרי האדם מובדל מכל הבע"ח בכח החכ' שבו, דהרי מדות טבעי' יש בבע"ח ג"כ (וכמו שגם הבהמה נמשכת אחר בנה כו', וכמו לבני עורב אשר יקראו שמרחם על בניו כו', ובפרט הנשר שהוא רחמני כו'), ויתרון האדם על הבע"ח הוא בשכל ודעת שבו כו', והיינו מצד מהות נפשו שהיא נפש האדם (דשרשו מבחי' פני אדם שבמרכבה או מבחי' אדה"ע שעל הכסא כו'), ע"כ יש בו חכ' ושכל כו' (ובד"כ הוא מפני שנפשו הוא מבחי' התיקון דהעיקר הוא בתיקון בחי' החכ' והוא בחי' ש' מ"ה כו' וכמ"ש במ"א), וכמו שמעלת האדם בבחי' הדבור שבו ה"ז מצד הנפש שהוא בחי' נפש המדברת כו'

(וע"כ הנפש מלאה אותי' כו'), כמו"כ מעלתו בחכ' ושכל הוא מצד הנפש דלהיותו נפש האדם ע"כ יש בו חכ' כו'. נמצא דמפני שעצם הנפש הוא במדרי' חכ' (הגם שאינו חכ' ושכל כלל כו'), הוא הסבה למציאת כח החכ' שבו כו', וזהו שנק' נפש המשכלת הגם שהנפש אינו חכ' ושכל, אך להיות דמהות הנפש עצמה הוא הסבה למציאת החכ' והשכל, ה"ז מתאחד בו בבחי' אחדות ממש עד שנק' ע"ש נפש המשכלת כו'. ומובן מזה דהחכ' אינו עצמות הנפש ויש לה סבה רק הסבה להחכ' הוא העצמות דהנפש, והיינו בחי' התענוג שבנפש שהתענוג הוא עצמו' הנפש והוא בחי' הפנימי שבו (וכנ"ל שהרצון הוא חיצוני והתענוג הוא פנימי כו'), והוא סבת כח החכ' גם במקורו ושרשו הראשון כו'. וכמו"כ גם התגלות החכ' הוא מבחי' התענוג דע"י התענוג שמתענג בהדבר הוא משכיל בו כו' (דגם מה שלעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ העיקר הוא מצד התענוג דהיינו שהרצון הוא עם תענוג כו', ורצון בלא תענוג היינו רק בדרך קב"ע זה ג"כ יכול לפעול להשכיל, וזהו רק מצד נתינת ומסירת נפשו לזה כו', והעיקר בזה הוא מבחי' הדעת שבאוירא

שמכריח להשכיל כו', וכמ"ש במ"א וכמשי"ת). ובאמת התענוג עצמו הוא שנעשה בבחי' שכל וחכ' ולכן ההשכלה היא כפי אופן התענוג דוקא כו', דברצון הרי יכול להשכיל היפך הרצון משא"כ התענוג א"א שישכיל היפך התענוג (והוא הגישמאק) שיש לו בהדבר כו', רק להיות שהחכ' אינו תענוג היינו שהוא כמו כח בפ"ע מן התענוג, ע"כ זהו שהתענוג הוא רק סבה אל החכ', אבל באמת התענוג הוא עצמו שנעשה בבחי' חכ' כו'. וכמו עד"מ מי שרוצה בבנין בית ויש לו תענוג בענין הבית ורוצה לעשותו בפועל, ומחמת התענוג ה"ה ממציא בכח המשכיל שבו השכלות באופני ציור חדרי הבנין ואבנים נאות עד להפליא כו', דבכח התענוג לא הי' כל פרטי ההמצאות בציורים הנאים וסדר הבנין כו', ואעפ"כ לא הי' כח המשכיל ממציא כל השכלי' רק מכח התענוג שיש לו בעצם הבית כו', והנה לאחר שנבנה כל הבנין והוא הולך ומטייל בו ומתענג מגודל עוצם תפארתו הרי התענוג הוא פנימי