תי

וזהו הטעם מה שהרצון שולט על התענוג ואין התענוג שולט על הרצון כו', דהנה התענוג אין ביכולתו לשנות מרוצה ללא רוצה או מלא רוצה לרוצה, וכמו מי שהוא חכם גדול והוא אוהב את המושכלות שיש לו תענוג גדול מאד במושכלות, אך איזה מושכלות הוא רוצה רק מושכלות דקדושה בעסק התורה וידיעת אלקות כו', ומושכלות אחרות שאינם אלקו' ובפרט מה שיכול להביא להיפך מאלקו ח"ו אינו רוצה בהם כלל וכלל כו', וע"ה שיודע שיש בהם שכלי' עמוקים ויש לו בעצם תענוג גדול בענינים שכלי' (דחכם אמיתי העונג שלו במושכלות הוא גדול ועצום מאד), לא יועיל כ"ז להיות לו ח"ו רצון לזה, מפני רצונו העצמי שרוצה רק באלקות וכל מה שהוא היפך מאלקו' אינו רוצה בשום אופן כו'. וכמו"כ לא ישתנה מרוצה ללא רוצה, והוא שהרצון העצמי דבנש"י לאלקו' לא נשתנה ולא נתהפך לעולם גם בריבוי תענוגים הגשמי' כו', וכמ"ש מים רבים דריבוי רצונות ותאוות זרות כו' לא יוכלו לכבות האה' והרצון העצמי כו'. וכמו שאנ"ר גם בקשב"ק המשוקעים ר"ל בריבוי תאוות ותענוגים גשמי' הנה לפעמים כמו בזמן השמחה

וכה"ג ה"ה מתקרבים ליראי אלקים ומדברים בשבחי של יראת אלקים וקיום המצות ואיך שגם הוא רצונו בזה רק שיש לו מניעות ועיכובים כו', וכ"ז אינו שקר בנפשו דהאמת הוא שרוצה באלקו' כי הרצון העצמי יש בו, וע"ה שנשקע ונאבד מאד מ"מ ישנו בו כו', וזהו דלעתיד כאשר יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור שהוא בחי' התענוג דגם האבודים ר"ל בתענוגים הגשמי' יבואו כאשר יהי' גילוי אלקו' כו'. הרי דהתענוג אינו שולט על הרצון לשנותו כו', והרצון שולט על התענוג לשנותו מעונג לצער ומצער לעונג, וכמו בענין הסיגופים דע"ה צער לנפש ה"ה לו לעונג מפני שרוצה מאד בתיקון נפשו כו', וכמו שהתירו ת"ח בשבת מפני שהוא עונג לו כו', וכמו"כ מצד עוצם הרצון לאלקו' ה"ה מואס בכל התענוגים הגשמי' וכמו שנאו רע דצדיקים גמורים, וכן בבע"ת שמואס בכל עניני עוה"ז ומואס בחייו והיינו שמואס בחיי הקודם שהי' בתענוגים הגשמי' ה"ה מואס בהם בתכלית המיאוס כו', וכמ"ש כ"ז באריכות בד"ה יו"ט של ר"ה רס"ו. והרי העונג הוא למע' מהרצון ומפני מה הרצון שולט בהעונג כו', אך זהו

מפני שהרצון שהוא בבחי' מרוצה והמשכה נמשך העצמו' שלו, והעונג שהוא בבחי' העלם מה שנמשך ומתגלה הוא רק הארה לבד כו', ולכן הרצון שולט על העונג והעונג שהוא רק הארה אינו שולט על הרצון כו'. וע"כ להיות שהרצון הוא עצמי שאין התענוג סבה אליו ובעצם מהותם המה הפכים זמ"ז כו', לכן מה שבהמשכת הרצון נמשך מבחי' התענוג הוא רק הארה לבד כו', להיות דכללות המשכת התענוג הוא רק הארה לבד ובפרט בהרצון שהם הפכי' זמ"ז כו', הנה מה שנמשך בזה מבחי' העונג הוא רק הארת והתפשטות העונג לבד כו' (רק בבחי' רצון העצמי יש בו בחי' תענוג העצמי להיות שניהם בחי' עצמות כו', וז"ע נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני לפני דוקא בבחי' העצמו' כו' כנ"ל פקצ"ג).

קיצור. ובעצם מהותם רצון וענג הפכים זמ"ז, רצון הוא מרוצת הנפש, וענג העלם, ותוקף התענוג הוא באו"ח, וענג עצמי הוא בעצם המהות, והמשכת הענג הוא רק הארה, ולכן ענג אינו שולט על הרצון, דתענוג במושכלות לא ישנה, עצם רצונו במושכלות אלקית, ומ"ר דתענוגים גשמיים לא יכבה האהבה האלקית

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.