תח

כל ההשתל' שעלה ברצונו הפשוט להאציל ולברוא כו', שהזכרון ע"ז הוא בר"ה שהוא יום תחלת מעשיך היינו יום בריאת אדה"ר, דהרי בכ"ה באלול נבה"ע ור"ה הוא יום ששי למע"ב שבו נברא אדה"ר שזהו תחלת מעשיך היינו עיקר הכוונה הפנימי' וע"י הוא הזכרון על כל מע"ב כו'. דהנה יש זכרון חיצוני וזכרון פנימי, שז"ע זכרון הברית דנש"י כו', והענין הוא דהנה ידוע בענין כר"ב שהוא מה שמחלקים דבר א' לשני חצאין ועוברים ביניהם שזהו לסימן שהן דבר א', ועוד מורה הכר"ב שגם אם יתרחקו זמ"ז יהי' מ"מ חבורם והתאחדותם בפנימי' נפשם ועי"ז יתאחדו ויתחברו בחיצוני' כו'. והדוגמא מזה למע' דהתאחדות החיצוני הוא בכללות ס' השתל' שהן רק חיצוני' הרצון כו' (ובד"כ זהו הכר"ב דנח שהוא על קיום העולם התחתון בפרט וקיום כללות ההשתל' בכלל שמבחי' יחוד חיצוני דאו"א כו'), והתאחדות הפנימי הוא ההתאחדות בנש"י שהן פנימי' רצונו ית' כו' (וזהו הכר"ב דאברהם אע"ה על קיום התו"מ שזה יהי' תופס מקום כו', והכר"ב עם משה על התשו' שיעורר בבחי' פנימי' ועצמות א"ס ב"ה כו'), והזכרון

הזה הוא שגם אם יתרחקו זמ"ז כו', וכמו בתכלית העלי' והרוממות בבחי' העצמות דאז הריחוק גדול מאד שהרי כל ההשתל' אינם תופסים מקום כלל גם מדרי' היותר גבוהות כו', ובפרט נשמות שירדו למטה ונתלבשו בגופים שמרוחקים המה מאד מבחי' רוממות העצמות כו' (וביותר בזה"ג בריבוי ההעלמות וההסתרים כו' והוא אם עוונותיכם היו מבדילים כו' שזהו הבדל וריחוק גדול מאד כו', ובאמת גם הריחוק הזה הוא רק בחיצוני' דהרי גם מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים כו' והיינו בפנימי' כו', רק בחיצוני' הוא ההבדל והריחוק כו'), וע"ז הוא זכרון הברית הפנימי שמזכירין לפניו כבי' איך שהתקשר עצמו כביכול בנש"י בבחי' פנימי' שלהם (דמשו"ז אינו נוגע כלל הריחוק החיצוני כו'), וע"י זכרון הברית וההתאחדות הפנימי נעשה התאחדות החיצוני ג"כ כו'. ומה שצריכים זכרון על ההתאחדות הפנימי הוא מפני שבהעלי' בעצם הרוממות הרי גם הנשמות אינם תופסים מקום כו', ומ"מ אינו שייך בזה ריחוק ח"ו רק שצריכים זכרון כו'. ובמה בשופר בבחי' צעקה פנימי' דתשו' וקבעומ"ש בהזזת

עצמי' נפשו שזה מגיע בבחי' עצמות א"ס כו' וכמשנת"ל ס"פ קצ"ה, ומביאים ע"ז ראיות מן התו' וכמו הזכרון דנח דבאה' זכרת אותו שזהו מצד האה' פנימי' והעצמי' כו' (והראי' שלא העמיד ממנו מגינים וצדיקים כו'), (והגם דכר"ב דנח הי' על קיום העולם כנ"ל, י"ל שהרי הזכרון הי' קודם הכר"ב, והגם דהכר"ב הי' על קיום העולם (וי"ל משום דמנח לא העמיד מגינים צדיקים ומבו' במ"א מפני שהי' קודם המילה לא נמשכו נשמות גבוהות, כי לא הי' יחוד זו"נ בבחי' פנימיות, וצ"ע ממ"ש במ"א בענין ומלכי צדק מלך שלם כו'), הנה הזכרון הי' על נח מצ"ע והיינו מצד עצם מעלת נש"י, וי"ל דזהו שבמד"ר העיר על מ"ש ויזכור אלקי' מפסוק אדם ובהמה תושיע ה' ועמ"ש במדרש אמור ר"פ כ"ז, וידוע דאדם ובהמה זהו שלמעלה מתו"מ שהן בחי' אדם כו', והו"ע התשובה וכמארז"ל ערומים בדעת כאדם ומשימים עצמן כבהמה כו', ועז"א וגם את נח באהבה זכרת מפני האהבה עצמיות כו'), והזכרון על האבות דרק באבותיך חשק ה' כו', שהרי בכל פעם שהזכיר משה זכות אבות הי' בהזמן שהי' שלא כדבעי כו' וכמ"ש זכור

לעבדיך לאברהם כו', והזכרון דיצי"מ שהי' רק מצ"ע מצד הרצון העצמי בנש"י כו', ועי"ז יהי' ממילא הזכרון על כל השתל' כו'. וכ"ז הוא מפני שהרצון הוא עצמי