תז

העונג שבזה הוא בבחי' מקיף, והחכ' להיות או"פ ע"כ גם העונג הוא בבחי' פנימי כו'. וזהו ג"כ מה שברצון הוא רק חיצוני' התענוג ובחכ' מאיר פנימי' התענוג, לפי שכל או"מ הוא בחי' חיצוני' וכל או"פ הוא בחי' פנימי' כו' כנודע (והיינו בכל מדרי' כמו שהיא לפ"ע מדריגתה, דע"ה דלכאורה מה שבא בהתלבשות ה"ז הארה לבד והעצמי הוא בבחי' מקיף כו', מ"מ בחי' הפנימי' הוא הארה פנימי' של המשפיע ובחי' המקיף הוא רק חיצוני' העליון כו', וכמו במשפיע ומקבל יש בחי' מקיף והוא מה שהמשפיע משער חושי המקבל ובאופן כזה הוא משפיע לו, הרי השערה הזאת אינו בעצם השכלתו כו' ומה שמשפיע לו הגם שזהו רק הארה ה"ה מגוף השכלתו כו', ויש בבחי' או"פ שפנימי' העליון ממש בא בהתלבשות כו' וכמשי"ת), וע"כ להיות שהרצון הוא מקיף וחכ' פנימי ע"כ בהרצון הוא חיצוני' התענוג ובבחי' מקיף לבד ובחכ' הוא בחי' פנימי' התענוג ובבחי' או"פ כו'.

קיצור. וכמו"כ בח"ס יש ב' מדרי' עם היותו סתום בכלל, דהנה באד"ז דכללות תיקוני דעתיקא הוא במו"ס, והיינו דעתיק הוא במו"ס בבחי' התלבשות פנימי, והוא בחי' פנימיות עתיק, ובגולגלתא רק חיצוניות עתיק ובבחי' מקיף, דהנה כתר למעלה מהגולגלת ונבדל ממנו, וזהו בחי' עתיק, והנה התענוג הוא במילוי הרצון ובשכל, אך ברצון הוא בבחי' מקיף, ולכן אינו מוסיף בו חיות, ובחכ' הוא בבחי' פנימי שמוסיף חיות, והטעם מפני שהרצון הוא או"מ וחכ' או"פ כמו"כ הוא הארת התענוג בהם, וכל או"מ הוא חיצוניות ואו"פ (גם הארה) היא פנימיות.

רא) אמנם י"ל בזה, דהנה ידוע דהרצון הוא כח עצמי ממש כמו העונג דהרי אמיתית הרצון הוא דמה שרוצה הדבר הוא רק מצד העצם, דז"ע שאין טעם לרצון היינו גם לא טעם ועונג כו', והיינו שאין העונג סבה אל הרצון כ"א הרצון הוא מצ"ע כו', ולכן יש רצון בלא תענוג וכמו רצון האב בבן ורצון הבן בהאב ה"ז רצון עצמי שאין העונג סבה לזה, שהרי גם אם ח"ו לא יש עונג וגם אם להיפך ר"ל, מ"מ ישנו להרצון בעצם, והיינו מפני שהוא רצון עצמי מעצם הנפש מפני שהוא עצמותו שאין שום סבה לזה כו'. וכמו"כ הוא בדוגמא למע' רצון העצמי דהקב"ה בנש"י, וכמ"ש אהבתי אתכם אמר הוי' בבחי' אה' עצמי' בנש"י שהתקשר עצמו כבי' בנש"י בלי שום טעם וסבה מחמת איזה עונג וכה"ג רק מצד עצם הרצון, וכמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ וכתי' חפצי בה כו' וכמו רק אתכם ידעתי פי' רציתי כו'. וזהו ענין זכרונות דר"ה וכמא' אמרו לפני זכרונות בכדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה כו', והוא להיות דבר"ה הוא העלי' בבחי' רוממות העצמות דא"ס וכמש"א המלך הקדוש שהוא בבחי' קדוש ומובדל מצ"ע כו',

דאז כללות ההשתל' אינו תופס מקום כלל וכלל כו', וע"כ צריכים זכרון עליהם כמו על דבר הנשכח, דבאמת הרי אין שכחה לפני כסא כבודך רק מחמת העדר תפיסת מקום כו', וזש"א אתה זוכר מעשי עולם שזהו עולם הנאצל ועולם הנברא כו', ופוקד כל יצורי קדם שמקדם למע"ב והן עולמות הא"ס שלמע' מאצי' כו' שעל כולם צריכים הזכרון בר"ה כו', ועל כל זה הוא נזכר כבי' ע"י הזכרון דנש"י, וכמש"א וגם את נח באה' זכרת כו' ומסיימים זוכר הברית שהוא הכר"ב דאברהם ומשה כו', ועי"ז נזכר על כל מע"ב כו'. וזש"א זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, דפי' יום הראשון הוא ראשית