תה

בס"ד. ש"ת, תרד"ע

דרשו הוי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, ואי' בגמ' כתי' מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו דמשמע תמיד בכל קראינו כו' וכתי' דרשו ה' בהמצאו בזמן שהוא מצוי, ל"ק כאן בצבור כאן ביחיד ויחיד אימתי בעשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ, והוא לפי שאז הוא זמן רצון ומאיר גילוי אוא"ס וה"ה נמצא כבי' לדורשיו גם ליחיד כו'. וצ"ל והלא ע"פ בכל קראינו אליו אי' בספרי אליו ולא למדותיו, וידוע הפי' דמדותיו הן ע"ס דאצי' ואליו הוא בחי' עצמות אוא"ס שלמע' מהשתל' ע"ס וה"ז ג"כ בחי' רצון כו', ומפני מה זהו רק לציבור, דלכאורה מצד בחי' ומדרי' זו הי' ג"כ צ"ל צבור ויחיד שוין כו', ואיזהו גילוי הוא בעשי"ת שאז דוקא גם ליחיד כו'. ובירושלמי אי' דרשו ה' בהמצאו היכן הוא מצוי בבכנ"ס ובמד"ר, וצ"ל מה מוסיף ומחדש הירושלמי על דרש הגמ' הנ"ל. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דבחכ' יש ב' ענינים כח ההפלאה וכח הירידה ועם היותם הפכים זמ"ז מ"מ צ"ל ב' הכחות והם תלוים זב"ז, דבאם חסר כח הירידה הרי לבד זאת שחסר כח הבאת והמשכת השכל גם כח ההפלאה אינו בשלמות כלל

וכמו חריף ומקשה לבד שהוא מסתבך בהענינים ואין אור השכל בהתגלות כו', וכאשר חסר כח ההפלאה ה"ה חסר חוש ההעמקה וממילא חסר ג"כ כח הירידה שאינו יכול להביא את אור השכל למטה מטה כו', כי לפי אופן כח ההפלאה דוקא לפי אופן כזה הוא כח הירידה כו'.