תג

שהוא אצלו כו', ועוד צריך להמציא לזה ענינים חדשים במה להביא את השכל שזהו דוקא כאשר יש לו כח המוליד בשכלו להמציא שכלים חדשים ממקור השכל כו', וממקור השכל ה"ז בא מעומק יותר מהמצאת השכל בתחלה כו', וגם את השכל הזה צריך להעלותו למקור השכל היינו כמו שהשכילו תחלה ואז דוקא יוכל לשנותו וגם להמציא ענינים במה להביאו ולגלותו כו' וכמשנת"ל פק"ע. וכמו"כ כח ההתחלקות להביא את האור שכל בחלקים רבים זהו דוקא כאשר בא לעומק המושג דאותו שכל כו', דכאשר מגיע לעומקו ופשיטותו יוכל לחלקו לכמה חלקים כו', דאם ידיעתו בו הוא רק בחיצוני' ה"ה מצומצם מאד בהענין ודי לו רק כפי שיודע אותו ואינו יכול להביאו בכמה פרטים. כ"א דוקא כשמגיע לעומקו ופנימיותו (דשם הוא בבחי' פשיטות כו') אז יכול להביאו בריבוי התחלקות פרטים ובריבוי ענינים עד אין שיעור כו', וע"ה דבריבוי ההתחלקות וההתפשטות אינו בא בזה בחי' עומק השכל בהתגלות (כ"א מה שנמצא בהעלם בחלקי פרטי השכל כו') דמה שמתגלה הוא השגת השכל שזהו בחי' חיצוני' בכלל כו', מ"מ זהו דוקא כאשר בעצמו

הוא מגיע לעומק השכל בהענין כו', וגם באור השכל המושג צריך להעלותו למקור השכל כמו שהשכיל אותו בתחלה שזהו הכח או"ח להעלות ולקרב את השכל למקורו כמו שהמציא אותו בתחלה ועוד לעומק מקור השכל יותר מכמו שהי' תחלה בבחי' או"י כו', עי"ז דוקא הוא כח ההתפשטות וההתחלקות בריבוי פרטים ביותר כו'. וה"ז עד"מ הכיווץ וההתפשטות בכח היד הרי לפ"ע כח הכיווץ בעצמו שהו"ע אסיפת הכח בעצמו לפ"ע זה הוא כח ההתפשטות, וכמו כחו בהגבהת המשא כן כחו להניע המשא מידו כו', וכמ"ש במ"א בענין כ"ף כפופה וכ"ף פשוטה דהכל ענין א', דכ"ף כפופה הו"ע הכיווץ והסתימה דהעלם אחר העלם כו' הוא עצמו כ"ף פשוטה להתפשט למטה ביותר (והוא בבחי' הכתר כו') דלפ"ע עומק רום הוא בחי' עומק תחת כו', וכ"ה בקמ"ץ ופת"ח דסתימות שבחכ' הוא בקמ"ץ ופתיחת החכ' מהעלמו לגילוי הוא בפת"ח דלפ"ע הסתימות הוא הפתיחה והגילוי כו',

קיצור. וב' הכחות תלוים זב"ז, דכשחסר כח הירידה אין שלימות גם בכח ההפלאה שאין הענין ברור, והירידה והתפשטות השכל וכן התחלקות הפרטים הוא דוקא בידיעת עומק השכל ביותר שזהו בכח ההפלאה, וכמו כ"ף כפופה הוא כ"ף פשוטה, וכמו קמץ ופתח דהא בהא תליא.

קצט) ויובן זה יותר עד"מ התלמיד היושב לפני רבו דנעשה כנקודה א' לקבל, דלפ"ע הכח שמצמצם כל עצמי' שלו בבחי' כיווץ בתכלית בלתי יכול להיות ממנו בחי' התפשטות כלל דאיידי דטריד למבלע לא פליט כלל וכלל, מזה עצמו בא כח התפשטותו למטה אח"כ להיות מקור נובע להשפיע ולהוליד השכלות חדשות כו', דכאשר שומע ומקבל בלי צמצום וכיווץ בעצמו ה"ה מקבל את השכל אבל לא יוכל להתפשט בו ביותר כו', כ"א ע"י צמצום וכיווץ כל עצמותו ה"ה מקבל את עצם השכלי (ועמשנת"ל פקל"ט) ועי"ז נעשה כמקור נובע בהענין להשכיל ולהתפשט בו ביותר כו'. וזהו כמו ענין ההפלאה שנת"ל פקצ"ז מה שעולה בעילוי אחר עילוי בהענין כו', וכמו"כ יובן באופן הב' שנת"ל שם שזהו כמו העומד על דבר שכל וסברא ומתעכב בה ומעמיק בה בכל כח שכלו עד שיהי' לו בזה כמה