תא

בבחי' תפיסא ממש כו', וכידוע דכל תפיסת ענין שכלי הוא ע"י הגבלת הענין שהן הקצוות שבו כו', ודקות הענין ביותר שאינו בבחי' ציור והגבלה ע"כ אינו בבחי' תפיסא בכלי ההשגה כו' (ואין הכוונה שאינו בבחי' תפיסא כלל דכח החכ' בכ"מ הוא בבחי' תפיסא במקצת עכ"פ רק שאינו בבחי' תפיסא ממש בכלי להיות בבחי' השגה כו'). וזה אינו שבא דוקא לאחר ההתלבשות דהיינו שלאחר שיודע את הענין בלבושי ההשגה ה"ה מפשיט כו', כ"א שבתחלה תופס כל ענין בבחי' הפשטה ועולה ומטפס בהענין ומעמיק בו ביותר בעילוי אחר עילוי כו', דאז לבד העילוי שבזה בהפשטת הענין (שזהו רק דקות הענין שמופשט מהגשמה), יש בזה העילוי בעצם הענין שיודע את השכלי באו"א לגמרי כי הוא תופס בעצם הענין שהוא באו"א לגמרי מכמו שהוא בהשגה כו' (ועמשנת"ל פצ"ז). דהנה ע"י הפשטת לבושי השגה הוא רק שבא אל דקות הענין, וכמו בכל ענין שכלי יש השגה מגושמת והשגה בדקות, כמו"כ בההפשטה אחר ההלבשה ה"ה בא אל דקות הענין והוא הפשטת ההגשמה לבד כו', אבל כשתופס הענין בתחלה בדרך הפשטה ה"ה תופס את הענין

באו"א לגמרי כו', ויש לפעמים שגם בההפשטה שאחר ההלבשה ה"ה בא ע"ז שהענין הוא באו"א מכמו שהי' תחלה בהשגתו כו', אך העיקר הוא כשהתפיסא בתחלה הוא בדרך הפשטה כו'. והב' הוא כח הירידה להלביש כל ענין בלבושי השגה שיהי' נראה ונגלה ומובן לכל כו' (והעיקר הוא בבחי' האורך שהוא המשכת והתגלות עצם הענין שבא במדידה והגבלה ומתלבש בלבוש אחר לבוש שבזה הוא יורד ומתגלה ממדרי' למדרי' כו'), ובד"כ הוא בחי' חיצוני' הענין מה שאפשר לבא לידי השגה כו', אמנם זהו חיצוני' העצמות שה"ז עצם הענין שיורד ונמשך רק שהוא החיצוני' שבו מה שיכול להיות בהשגה כו', והחיצוני' הוא לפי אופן הפנימי' דכפי שמגיע בכח ההפלאה שבו בפנימי' ועצמו' הענין לפי אופן זה הוא החיצוני' והירידה ממדרי' למדרי' כו', וכמ"ש במ"א בענין ההשפעה דכפי אופן כח חכמתו בעצם הוא מראה כחו בההשפעה כו', דהרי שכל הרב בעצם הוא למע' באין ערוך לגבי התלמיד, וכמו שיודע הענין לעצמו א"א לבא אל המקבל כ"א בחי' חיצוני' לבד כו', ומ"מ החיצוני' הוא לפי אופן הפנימי' דמי שהוא חכם גדול ביותר

בעצם כח חכמתו גם השכליים שמגלים המה עמוקים ונעלים ביותר כו', וכמו"כ לפי אופן שמגיע בעצם הענין בכח ההפשטה כ"ה בחי' החיצוני' שבא בהתלבשות כו'. ועצם הענין יכול לבא ג"כ בהתלבשות, אבל בלבוש שמתעלם ומסתיר בו וכמו במשל וחידה כו' (וזהו דוקא כשבא אל עצם הענין, דכאשר ידיעתו הוא רק בבחי' חיצוני' לבד א"א לו להעלימו בלבושים כנ"ל כ"א בלבושים המגלים את השכלי כו', רק כאשר יודע עצם השכלי אז דוקא ביכולתו להעלימו כו', דכאשר יודע רק חיצוני' הענין אינו יכול להביאו במשל וכה"ג כי לא יהי' מכוון רק דוקא כאשר יודע עצם הענין יוכל להלבישו במשל כו' כידוע ומבו' במ"א, וזהו ג"כ כח ההפלאה וכח הירידה שהן בערך זל"ז דכאשר העלי' שלו הוא רק בהחיצוני' הירידה הוא רק בלבוש המגלה וכאשר מגיע אל העצם יוכל להורידו בלבוש המעלים כו'). ועוד יובן זאת ע"ד ב' הענינים דחריף ומקשה ומתון ומסיק, דחריף ומקשה הוא שמעלים אור השכל בכמה העלמות והסתרים ע"י הקושיות וסתירות כו', וכאשר מתרץ ומסיר את העלם יקשה עוד ויעלים ביותר כו', דכ"ז הוא שבא לעומק הענין ביותר, דלבד זאת מה שע"י הקושיות וסתירות מתגלה עומק הענין הנה סבת הדבר מה שהוא חריף