שצו

קצה) והנה כשם שהוא בנאצלי' י"ל דכמו"כ הוא גם בנשמו', שהרי הנשמו' הן אלקו' גם הנשמו' דבי"ע שנתהוו בבחי' יש מ"מ ה"ה אלקות בעצם מהותם כו', וא"כ הרי התהוות הנשמה הוא באו"א מהתהוות הנבראים כו', והיינו דלבד זאת דהתהוותם הוא בבחי' השפעה עצמי' כו' וכמ"ש במ"א הרי מ"מ זהו בבחי' העלם כו' (וכמ"ש במ"א דא"ז כמו אור ומאור שהאור הוא מעין המאור, משא"כ בתולדה יכול להיות שלא יהי' כמו המוליד כו') (ובד"כ אין הכוונה כאן רק על בחי' העצמי' כ"א גם על ההתגלות כו'), כ"א שהתהוות הנשמו' הוא באופן כזה שהן בבחי' שייכות לאוא"ס ב"ה. ולכן כאו"א יכול להגיע למדרי' היותר גבוה בעבודתו וכמו מתי יגיעו מעשי כו', והוא שבעבודתו ביגיעת נפש ויגיעת בשר בזיכוך החומרי' ובעבודה פנימי' בנשמתו בעבודה אמיתי' תתעלה נפשו למע' מאד כו', והיינו גם במוח ולב תתעלה בגילוים ובהשגות נעלות מאד כו', ובפרט כשיגיע לבחי' רעו"ד ואה"ר שעי"ז תופסים בבחי' עצמו' א"ס וכמא' לית מח' תב"כ אבל נתפס איהו ברעו"ד כו', שאחר העבודה דרעו"ד גם העבודה דתומ"צ

היא במדרי' נעלית יותר, וכמ"ש טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי דהיינו שיהי' הטו"ד במדרי' גבוה יותר כו', שהרי אין הכוונה שמתחלה לא יש לו דעת כלל רק הכוונה שע"י שבמצותיך האמנתי יהי' יתרון גילוי אור ביותר בטו"ד דתומ"צ כו', ומכ"ש ע"י התשו' שמגיע בבחי' עצמו' א"ס כו', ואח"כ ויעקב הלך לדרכו בעבודה דמוח ולב ותומ"צ הוא במדרי' גבוה ונעלה ביותר כו'. וכ"ז הוא בכח הנשמה לבא לזה שאינו בא בבחי' שינוי המהות כו' (ועם היות דבחי' אה"ר זהו מה שנותנים מלמע' כו', הרי בכח הנשמה לקבל זאת ולא כמו מלאכים דהושיט הקב"ה כו', ובד"כ זהו גילוי בחי' האו"מ שבנפש כו'), והיא יכולה לקבל כל אור עליון הנמשך ע"י התומ"צ שהן גילוים דאוא"ס ב"ה ואינה מתבטל ממציאותה כו', וכ"ז הוא מפני שהנשמו' יש להם חבור ושייכות לאוא"ס ב"ה (וכמ"ש במ"א דנשמו' עיקרם הוא באצי' משא"כ המלאכים עיקרם הוא בבי"ע כו'), והיינו ג"כ ע"י הממוצע שבין אוא"ס המאציל אל הנאצלי' שעי"ז יש חבור ושייכות לנאצלי' ולנשמות אל עצמו' המאציל כו'). ובחי' ממוצע זה בהכרח שיהי'

בו מבחי' העצמו' וגם מבחי' הנאצלים דאל"כ אינו בבחי' ממוצע (וא"א שיהי' ע"י חבור ושייכות נאצלי' אל העצמות כו'), אך מה שיש בו מבחי' העצמו' אינו רק מבחי' אחרונה שבעצמו' שמאיר בבחי' פנימי' הכתר שבו שנק' כשב"כ, ומה שיש בו מבחי' הנאצלים הוא מה שנק' ראש ומקור לנאצלי' והוא בחי' חכ' שבכתר שנק' ח"ס דא"א כו'. דהנה הכתר הכללי הוא בחי' רצה"ע ויש בזה ג' מדרי' בד"כ, בחי' המדות שברצון וזהו מה שבא בבחי' מקור ממש לע"ס דאצי' ומתלבשי' בהם והן בחי' ז"ת דאריך דאו"א מלבישי' כו', ובחי' חכ' שבכתר שבבחי' טעם כמוס לרצון שמזה הוא סבת התחלקות הרצון כו' ה"ז בבחי' שייכות אל הנאצלים כו', ובחי' כשב"כ הוא בחי' הרצון העצמי שאין טעם כלל לרצון כו', שזהו בחי' תחתונה שבעצמו' שמובדל בערך מלהיות בבחי' מקור לנאצלים כו' (ומובדל ג"כ מבחי' ח"ס ומדות שברצון וכמ"ש והבדילה כו' בין קדש ובין קה"ק כו', דקה"ק זהו בחי' כשב"כ וכמ"ש במ"א בפי' אית מלך לעילא ברזא דקה"ק כו' שיש פרוכת והבדלה ביניהם כו'). ובד"כ ב' המדרי' שבממוצע דכתר הן בחי' עתיק

ואריך, דבחי' עתיק היא בחי' תחתונה שבמאציל, וכידוע בפי' עתיק שהוא ל' העתקה מספר לספר וכמו אשר העתיקו אנשי חזקי' כו', שזהו המשכת