שצב

בא מזה בחי' השמחה שהיא בהתגלות ופועל התגלו' כל דבר נעלם (וכמו התפעלות מדות שבשכל שמתגלים בלב ע"י השמחה כו', דטבע השמחה לפרוץ גדר כו' וכמ"ש באורך בד"ה שמח תשמח רנ"ז), והתענוג להיותו בבחי' החכ' שאינו בבחי' התגלות עדיין אדרבה הוא בבחי' נקודה שהו"ע הכיווץ וההתכללו' בעצמו כו', ע"כ גם התענוג אינו בהתגלו' והתפשטו' כו', והוא ההפרש בין מועדים לשמחה בחי' מוחין דאימא ובשבת וקראת לשבת עונג בחי' מוחין דאבא כו'). ומ"מ העונג נראה ונגלה ג"כ, וכמו חכמת אדם תאיר פניו שזהו מצד העונג, וכמו צהבו פניו מגילוי השכלה חדשה כו', וכן כל עונג ניכר בפניו דהכרת פניו ענתה בו שהוא מתענג על איזה דבר, דכשם שהצער והעוצב נראה ונגלה בפנים כמו ויפלו פניו, מדוע נפלו פניך כו', כמו"כ העונג נראה ג"כ בפנים כו'. אמנם מי שכח חכמתו חזק ביכולתו להעלים ולהסתיר בעצמו גם תענוג עצמי, כמו כאשר מבשרין לו בשורה טובה בתענוג נפלא מאד אשר מגעת בעצם נקודת עצמותו אם בעוצם הגדולה וכבוד או בעושר גדול או בתענוג השכלה עמוקה ביותר ה"ה מעלים את התענוג

שלא יהי' נראה ונגלה כלל, ויש אדם שאין כח שכלו חזק ואין מעצור לרוחו וזהו מצד מוחין דקטנות כו', אבל כשיש מוחין דגדלות יוכל להעלים ולהסתיר כל מה שראוי וצריך להעלים כו'. וי"ל לפי שכח החכ' ה"ה בבחי' אחיזה ותפיסא בכלי במקצת עכ"פ וגם שבא בבחי' ציור והגבלה שהוא בבחי' חכ' כו', ע"כ בכחו להעלים את התענוג, דהנה תענוג הוא כח עצמי שאינו בבחי' ציור והגבלה בעצם ואינו בבחי' תפיסא בכלי כלל, וה"ז אור בלא כלי, והוא אור הבלתי מוגבל ומצוייר באיזה דבר, וע"כ הוא בא בהתגלו' שניכר עכ"פ שמתענג כו' (רק להיותו עצמי אינו בהתפשטות כמו השמחה כו'), כי אין דבר שיעכב אותו כו', רק החכ' להיותה בבחי' ציור גם במדרי' היותר גבוה ונעלה שהיא בחי' חכ' עכ"פ ע"כ ביכולתו להעלים ולעכב בחי' התענוג שלא יהי' ניכר כו', ומובן שהמעלים צ"ל בערך ובקירוב אל הנעלם (כי הרי אין הכוונה כאן שהמעלים הוא דבר זר ח"ו רק שמתעלם באיזה כח היינו שמתלבש בהכח ההוא ועי"ז הוא מתעלם כו', שבהכרח הוא שיש בזה איזה קירוב כו'), ולהיות שהנעלם הוא עצמי ע"כ גם המעלים

צ"ל כח עצמי דוקא, וזהו שהחכ' דוקא להיותו כח עצמי (לא כח המתפשט כמו הבינה כו') ביכולתו להעלים על התענוג כו', וזהו שההתעלמו' הוא ע"י החכ' דוקא לפי שההתעלמו' הוא ע"י התלבשו' באיזה כח, והמעלים צ"ל כח עצמי דוקא לכן זהו ע"י החכ' דוקא שהוא כח עצמי כו' (ובשרשו זהו שהתענוג נעשה בבחי' חכ' ובזה הוא מתעלם כו' וכמשי"ת) (וענין ההעלם אין זה שהוא בחי' העלם ממש, כ"א הכוונה שעי"ז יהי' ההמשכה וההתגלות דבחי' פנימיות הכתר דהיינו התענוג העצמי כו' וכמשי"ת), ושרש בחי' זו הו"ע בחי' ח"ס שיש בכחו להעלים ולהסתיר שלכן נק' סתימאה דלא אתפתחא בל"ב שבילין כו'.

קיצור. אמנם פלא הוא כמו שהחכ' מעלמת על פנימיות הכתר שהוא בחי' העלם בעצם, וכשהחכ' עולה לפנימיות הכתר נק' פלא, ועד"מ מי שכח חכמתו חזק בכחו להעלים את התענוג, דתענוג להיותו עצמי אינו בהתגלות כמו השמחה שהיא התפשטות, ולכן שמחה בבינה ועונג בחכ', ומ"מ ה"ה ניכר ונגלה כמו צהבו פניו, ומי שכח חכמתו חזק בכחו להעלים גם תענוג עצמי, והוא מפני שחכ' הוא ג"כ כח עצמי ע"כ התענוג מתלבש ומתעלם בזה, ובשרשו הוא בחי' ח"ס.