שצ

עד"מ מי שלומד גמ' עם פרש"י ותוס' וכו' ועכ"ז יכול להיות שלא ידע את נקודת האמת, וע"כ צ"ל וחכם בבינה שידע התוכן המכוון בחי' נקודת האמת שבהדבר הלכה כו', וזהו ע"פ פשוט. וברוחני' הענין הוא להיות דבתושבע"פ אין האלקוח בגילוי כ"כ כמו בתושב"כ שנא' תמיד וידבר ה' אל משה כו' שנראה בה האלקות, משא"כ בתושבע"פ כו', וע"כ יכול להיות שהגם שלומד תו' ומ"מ יהי' בבחי' יש ודבר ויכול לשכוח ח"ו על ה' נותן התורה כו', וע"כ צ"ל וחכם בבינה שילמוד בבחי' ביטול ממש, וכמ"ש בסש"ב שצריך לכוון איך שזהו חכמתו ורצונו ית' והכוונה הזאת צ"ל תמיד במוחו (בהעלם עכ"פ ופעם בשעה או שתים צריך לכוון בזה כמ"ש בסש"ב שם), ועי"ז יהי' הביטול בלימוד התו' ויהי' תכלית כוונתו לידע אמיתית התורה כו'.

וע"פ כל הנ"ל יובן מ"ש את ה' האמרת היום כו' (חסר בכי"ק).

קיצור. ותושבע"פ שהיא הארת ש' מ"ה שמתלבש לברר, ולכן עם היותה דבר ה' יש בה אותיות דלבנה המתבררים מק"נ, הרי היא לימוד גם לנה"ב, משכהו לבהמ"ד שע"י התורה נהפך האבן למים, וזהו מלמד י"ל תושב"כ בנה"א, ודר בינה תושבע"פ בנה"ב, ומורה דעה י"ל דעת בנשמות דבי"ע, וז"ע אלף בינה, דבינה השגה היא בחי' ד"ת, וע"י החכ' מתחדש בה בחי' ד"ע, ומעמידו על בורי' הו"ע וחכם בבינה שזה שומר את ההשגה, ובתורה הוא שבתושבע"פ יזכור תמיד שזהו חכמתו ורצונו ית'.