שפט

שנתברר כו', והן אותי' דלבנה כו'. וכידוע שיש אבן ולבנה, דאבן הוא בידי שמים והיינו אותי' דמ"ה שניתנו מלמע' כו', ולבנה הן אותי' שנתבררו שהו"ע ש' ב"ן כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה ויראו כו' ותחת רגליו כו', והנה עיקר לבנה שזה מה שנתברר הוא בתפלה שהן אותי' שמתבררים מהנה"ב כו', וכמ"ש במ"א שהתפלה הוא דבור האדם ממש. וזהו מט"ט קושר כתרים כו', דהכתר נעשה מאב"ט שהן אותי' התפלה שטובים ומאירים ע"י הזיכוך כו' (והעיקר הוא ג"כ בבחי' מס"נ בתפלה ובד"כ דבור היוצא מקירות פנימי' לבו כו'), אבל הדבור דתו' הרי באמת הוא דבר ה' דכל ההלכות הן דבר ה' ממש שנתגלה ע"י התנאים ואמוראים כו', וכמ"ש ואשים דברי בפיך כו' (ומ"מ ה"ז בא בדבור התו"א ואינו דומה להדבור דתושב"כ שהן מפי הגבורה כו', ועמ"ש בהבי' הב' דיונתי ספ"ג בענין משה מפי עצמו כו'), רק שזהו שבא בהתלבשות לברר, ע"כ יש בזה ג"כ אותי' שנתבררו כו', וכענין לבנת הספיר כו' וכמ"ש במ"א. וי"ל דב' בחי' לימוד הנ"ל דתושב"כ ותושבע"פ, דתושב"כ הוא הלימוד לנה"א ותושבע"פ לימוד לנה"ב כו', ז"ע ב'

הבחי' דמלמד ודרבון, דמלמד הוא שמלמד את הפרה כו' בשביל ליתן חיים לבעלי' זהו הלימוד לנה"א להמשיך בה מבחי' החכ' וכמ"ש והחכ' תחי' כו', והיינו להיות בנה"א גילוי בחי' דעה העליונה להיות הביטול בבחי' כל"ח כו', ודרבון הוא שדר בינה בפרה הוא הלימוד דתושבע"פ לפעול הביטול בנה"ב, דתושבע"פ הוא בינה וכנודע דתושב"כ ותושבע"פ הן חו"ב כו', ומרדע שמורה דעה בפרה י"ל שזהו ג"כ הלימוד לנה"א, רק שזהו בנשמות דבי"ע שנק' זרע בהמה דבהמה אין לה דעת, וידוע הענין שזהו שאין להם בחי' ד"ע רק בחי' ד"ת כו' כמ"ש במ"א, וגבי משה כתי' ונתתי עשב בשדך לבהמתך שהמשיך בחי' הדעת גם בנשמות דזרע בהמה כמ"ש בתו"א ד"ה ואלה המשפטים, וזהו ג"כ ענין שמורה דעה בפרה, שגם בנשמות דבי"ע יהי' בהם הביטול דד"ע כו'. ועפ"ז יובן ג"כ ענין אלף בינה שהחכ' מלמדת הבינה ומחדש בה דבר חדוש שאין בה מצ"ע כו'. והענין הוא לפי המבו' לעיל דהנבראים מצ"ע אין בהם הדעה הזאת איך שכל"ח גם בנשמות דאצי' להיות כי דעת הנמצאים הוא הכל במה שמושג, ובהשגה אא"ל איך שהכל אינו בבחי'

מציאות כו', וע"כ זהו רק מה שנותנים מלמע' כו', והוא הלימוד דתושב"כ שמלמד לנה"א כו'. וכמו"כ יובן בבחי' בינה למע' דהעיקר הוא בחי' השגה ותהי' ההשגה באיזה אופן שתהי' הרי ענינה הוא ענין ההשגה כו', וע"כ אין בה מצ"ע הידיעה הזאת איך שכולא קמי' כלא כו', רק שזהו מה שנמשך מבחי' החכ' שהיא באמת למע' מהשגה ושם נודע הדעה העליונה איך שהוא לבדו הוא כו', והיינו כמ"ש בד"ה מזמור לתודה דבינה הוא בחי' ד"ת כו', ונת"ל פמ"ב דבחכ' העיקר הוא ההנחה ומה שבינה מקבלת היא בחי' השכלי לבד, אבל ההנחה היא בבחי' העלם מהבינה כו', וע"כ זהו"ע הלימוד שהחכ' מלמדת את הבינה להיות בה ג"כ בחי' הדעה העליונה שזהו התחדשות ממש כו'. וכמ"ש במ"א בענין כלה עילאה שגם בבינה הביטול הוא בבחי' ביטול במציאות ממש כו', ועמ"ש בלק"ת ד"ה שה"ש בענין ב' בחי' כלה כו', וזהו מה שנמשך בבינה מבחי' חכ' כו'. וענין שמעמידו על בורי' שלא יפול בטעות הוא כי בתושב"כ הרי כל הענינים המה בקיצור נמרץ ובתושבע"פ באים הענינים בפרטיות באריכות גדולה בריבוי סברות ובפלפול עצום

כו', שזהו בחי' בינה כו', וצ"ל בזה וחכם בבינה והוא שמחמת ריבוי האורך ורוחב יכול לשכוח את תוכן המכוון, וכמו