שפו

לו שייכות עכ"פ לידיעה וביטול זה כו', כי א"א להשיג מה שאינו שייכים לזה כלל, דכל השגת ענין בהכרח שיהי' להמשיג איזה שייכות אל הענין כו', וכמו השגת הנה"א שהוא רק באלקו' ואין לו שום שייכות להשגת ענין הטבעי' כלל מצ"ע כו', והנה"ב להיפך כל השגתו הוא בעניני הטבעי' ואין לו שום שייכות בהשגה אלקית כו', והקישור והחבור דנה"א עם הנה"ב שהנה"א ישיג אלקו' בענינים הטבעים כו', והנה"ב יהי' לו ג"כ השגה באלקו' ה"ז רק בכח הא"ס המפליא לעשות לקשר רוחני' בגשמי' כו'. וכמו"כ יובן דהידיעה והביטול דד"ע יכול להיות רק בנה"א מפני שיש לו שייכות בכלל לאלקו' ובפרט ששרשו מאלקו' שלמע' מגדר עולמו' כו', וכידוע שהנשמו' הן בבחי' המשכה עצמי' רק שנעשו בבחי' מציאו' בפ"ע כו', וע"כ הנה"א נותנים מלמע' הביטול דד"ע איך שכולא קכל"ח כו', וזהו ע"י תושב"כ שהיא המשכת בחי' ש' מ"ה, והיינו ההמשכה מלמע' להיות בחי' הביטול הזה כו', דהרי תושב"כ הוא שניתנה מלמע' והיא דבר ה' למשה לאמר לכל ישראל כו', דגם אותיות התורה הן אותיות עליונים שניתנו מלמע' והן

בחי' אותי' דמ"ה כו'. וכנודע דבש' מ"ה יש בחי' אור וכלי כי אא"ל אור בלא כלי, דכל אור הנמשך ומתגלה בהכרח שיהי' לו כלי שבזה הוא נאחז ועי"ז הוא הגילוי שלו כו', וז"ע אותי' דמ"ה שהן המביאים לידי גילוי אור הביטול דש' מ"ה כו', והן הן אותיו' התו' שהן המביאים וממשיכים גילוי בחי' דיעה העליונה להיות הביטול דמ"ה בחי' ביטול במציאות כו', וזהו הלימוד דתושב"כ להמשיך בחי' הביטול דמ"ה שזהו בד"פ בנה"א, דהנה בק"ש יש ב' בחי' מס"נ, למסו"נ באחד ובכל נפשך אפי' נוטל כו', דלמסו"נ באחד זהו בנה"א להיות שבהנשמה יש בה מבחי' החכ' וכמשנת"ל פקפ"ח דכל הנשמות שרשן מבחי' ח"ע כו', והביטול דה' אחד בנשמות זהו שנמשך בהם ע"י התורה כו'.

קיצור. ובד"פ תושב"כ היא הלימוד לנה"א, דתושב"כ היא ש' מ"ה שזהו ביטול בעצם, ועי"ז נמשך בנה"א הביטול דיחו"ע, דהנה ד"ע איך שלמטה לא יש בנבראים מצ"ע, שזה היפך מהותם, והשגה היא יש, וע"כ אין משיגים גם מציאות בחי' אין אמיתי (כמו שאינו משיגים אמיתית ענין בלי מקום), ומשיגים מציאות האור (וג"ז רק מאור הגשמי ומאור השכל בדרך השערה בלבד), ואור הוא אין, אך אמיתית האין בהאור שהוא מצד העצמות אינו מושג גם המציאות, רק השגתם הוא בד"ת שע"י ההתבוננות ה"ז בקירוב אליו, וד"ע הוא שנותנים מלמעלה ורק לנה"א שיש לו שייכות עכ"פ להשגה זו, והוא ע"י תושב"כ, דגם האותיות הן אותיות דמ"ה שניתנו מלמעלה, וזהו הביטול דה' אחד.

קצ) והנה עיקר הענין דה' אחד הוא בנשמות הגבוהות שלא נסתר ונתעלם בהם האור כו', והיינו שגם בס' ההמשכה שלהם בבי"ע לא נתעלם בהם אור שרשם ומקורם כמו שהן באצי' כו', וי"ל דהעיקר הוא בנשמות דאצי' שהן רק בבחי' מעבר דבי"ע כו', דגם נשמות אלו עם היותם נשמות דאצי' מ"מ בירידתם למטה צריכים להמשכת אור מלמע' להיות בהם הביטול האמיתי דה' אחד כו', והוא ע"י התו' כו', ובפרט לפמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי חד דנשמות דאצי' גם במקורם באצי' יצאו ונפרדו מהכלים די"ס שבהן מלובש הקו כו', וע"כ בכדי להיות