שפה
למע' מן המקום והזמן מפני שאנו נתפסים במקום וזמן כו', והגם שנת"ל פקס"ח שאפ"ל קצת השגה בענין מקום מכחות הנפש שכמה כחות נמצאים במקום אחד כו', הנה לבד זאת שזהו ההשגה רק במציאו' דמקום רוחני לא במהות הדבר כו', הנה כ"ז הוא ענין המקום רק שהוא מקום רוחני כו', אבל בלי מקום לגמרי (כמו באצי' וכ"ש למע' מאצי' כו') אין אנו יודעים גם המציאות כו', וכמו"כ אין אנו משיגים בענין אין ואפס מה הוא גם המציאו' כו', דכל מה שאנו מציירים בחי' אין ה"ז בחי' מציאו' באמת כו'. דהנה מה שאנו יודעים בחי' אין הוא בענין האור להיות דאור הוא בחי' אין כידוע, הנה לבד זאת שאין אנו יודעים מהות האור כלל, ומה שאנו מציירים ענין האור הוא מענינים גשמי' כמו מהאור שאנ"ר אור היום ואור השמש כו' או מאור השכל וכה"ג, הרי כ"ז אור הנתפס בגשם כו', וכאשר מזה אנו יודעים ענין האור האלקי הרי כמה שנשלל מזה ההגשמה והחומרי' (שמצד המשל) כו', הרי מ"מ ה"ז בא בהגשמה אצלנו מאחר שאנו תופסים בזה ע"י ענינים הבאים בהגשמה כו' (וגם ההשגה גופא היא יש כו'), וע"כ
א"א לנו לידע אמיתית ענין האור במהותו כלל כו' (ומ"מ אפ"ל קצת ציור במציאו' ענין האור כו', ובאמת זהו רק בדרך השערה לא בדרך השגה כו'). לבד זאת ה"ז שהאור הוא בבחי' אין אין אנו יודעים כלל גם לא מציאות הענין, שהרי נודע דאמיתית הענין מה שהאור הוא בחי' אין ה"ז לגבי מקורו כו', שהרי האור בעצם ה"ה בבחי' מציאו' אור עכ"פ כו', רק הוא בחי' אין לגבי מקורו, דלהיותו דבוק במקורו נרגש בו הדעה האמית' כמו שהוא באוא"ס המאציל דכולא קכל"ח שעי"ז האור גופא הוא בבחי' כלא כו', אבל א"ז בהאור מצ"ע כ"א מצד מקורו המאציל עליון כו', וענין האין דהאור כמו שהוא מצד המאציל (שז"ע ביטול האמיתי) אין אנו יודעים כלל אפי' בהשערה כו' (דבענין האור יכול להיות השערה עכ"פ, וזהו ידיעתינו בבחי' אין להיות שהאור הוא אין כו', אבל באמית' ענין האין דהיינו הביטול בהאור מצד מקורו המאציל שז"ע ד"ע כו' אין אנו יודעים כלל כו'), והיינו שהנבראים מצ"ע אינם משיגים את הדיעה העליונה איך שהכל אין ואפס כו'. וע"ה שג"ז יוכל להיות מושג בשכל איך שמצד עצמו'
אוא"ס אין העולמו' וההשתל' בבחי' מציאו' כלל שז"ע ההתבוננות דה' אחד כו', זהו רק ההשגה לבד, אבל שיהי' בדרך הנחה במוחו ובהרגש הענין ומכ"ש שיהי' הביטול באופן כזה, א"ז בנבראים מכח עצמן כו'. ומה שמושג בנבראים הוא בחי' ד"ת שהן בבחי' מציאו' ושכח אלקי מהוה ומחי' אותם כו', והוא בהאור האלקי שבא בבחי' התלבשו' בעולמו' ונבראי' שמהווה את העולמו' ומחי' אותם כו', שבזה יכול להיות השגת הנבראים כו', וההשגה הוא מהנבראי' עצמן שהרי אין דבר עושה א"ע וכמשנת"ל פק"נ ואינו חי מעצמו, ובהכרח שיש בו כח אלקי המהווה ומחי' אותו כו' ומבשרי אחזה כו'. וע"י ההתבוננו' בזה נעשה הענין בקירוב אליו כו', דלולא ההתבוננו' הגם שיודע איך שאלקו' מהווה את העולמו' ומחי' אותם כו', הרי הידיעה הוא בריחוק אצלו ואינו פועל בו דבר כו', וע"י ההתבוננות בהעמקת הדעת נעשה הידיעה בקירוב אליו ונרגש בו ופועל בו הביטול כו', ובפרט כאשר מתבונן באופן האור והחיות האלקי שבכל עולם ועולם כו', הרי ניתק עי"ז מעניני העולם וכל חפצו ורצונו הוא באלקו' כו', וכ"ז הוא
בחי' ד"ת שהביטול בזה הוא בבחי' ביטול היש לבד כו'. אבל בחי' ד"ע והביטול שבזה א"ז בנבראי' מצ"ע כ"א כאשר נותנים מלמע' ידיעה והשגה זו וביטול זה כו', ומה שנותנים זה מלמע' זהו רק בנה"א שיש
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.