שפד
ומלמד הוא בחי' החכ' וכמ"ש והחכ' תחי' כו'. ולהבין ג' מדרי' אלו בנפש, הענין הוא דהנה ידוע דשרש נה"ב הוא מפני שור שבמרכבה, ושרש הנה"א הוא מבחינת אדם שעל הכסא ושרשו הוא מבחי' החכ' וכמ"ש בסש"ב דשרש כל הנשמו' הן מבחי' החכ' כו', ואפי' נשמו' דבי"ע שנק' בשם זרע בהמה ג"כ יש בהם מבחי' חכ' דאצי' שבה שורה אוא"ס ב"ה וכמ"ש בסש"ב פי"ח, ובכאו"א מישראל יש בהם הביטול דבחי' חכ' שהוא להתבטל במציאו' ממש באוא"ס ב"ה, וזהו בטבע בנשמה דשם טבע הוא שם המושאל על כל דבר שלמע' מטו"ד כו', רק שהיא מוסתרת בנה"ב ועש"ז נק' אה' מוסתרת כו' כמש"ש פי"ט. ובכדי להוציא אה' זו מההעלם אל הגילוי, וכ"ש בכדי לפעול הביטול דבחי' ביטול היש בנה"ב כו', זהו ע"י התו' שנק' עוז ותושי' שפועלת בנה"א ובנה"ב כו', היינו שפועל התגלו' הנה"א להיות התגלו' האהבה מוסתרת הנ"ל, ופועל החלישות בנה"ב להיות בו ביטול היש כו', וזהו בד"כ בחי' הלימוד דתו' מה שפועל בנפש האדם.
קיצור. פלא אותיות אלף, א' ב' אלף בינה, וכמו עד"מ הרב שמחדש בשכל התלמיד, כמו"כ בחו"ב לבד מה שבינה מקבלת מאור החכ', דאוא"ס בבינה הוא ע"י חכמה, וכמו שא"א להיות נהר בלא מעין, הנה החכ' מחדשת דבר בבינה, ויקדים ענין מלמד דרבן מרדע חב"ד, והוא בנפש שהתורה מתשת כח הנה"ב, ונותנת עוז לנה"א להיות התגלות האהמ"ס ולפעול הביטול בנה"ב.
קפט) אמנם בד"פ יש בתו' ב' מדרי' תושב"כ ותושבע"פ, דתושב"כ הוא בחי' חכ' ברורה והיינו שבאה מלמע' בבחי' גילוי אור כו' וה"ז לימוד לנה"א כו', ותושבע"פ הוא לימוד לנה"ב כו'. דהנה בתושבע"פ הרי אור החכ' אינו מאיר בגילוי ממש רק שע"י ריבוי העלמות והסתרים שהם הסתירות והקושיות ועי"ז בא התגלו' אמיתי' אור החכ' כו', משא"כ בתושב"כ אור החכ' היא בגילוי שלא בא בהעלמות והסתרים כלל כו'. והענין הוא דהנה התו' בכלל היא בחי' ש' מ"ה דאורייתא מחכ' נפקת דחכ' הוא בחי' מ"ה כו', רק דתושבע"פ הוא בחי' הארה משם מ"ה שירד ונתלבש בבחי' עה"ד טו"ר לברר בירורים כו', ותושב"כ הוא בחי' ש' מ"ה בעצם שלא בא בבחי' התלבשו' כו', וזהו דתושב"כ נק' עה"ח ותושבע"פ נק' עה"ד, ומבו' באגה"ק סי' כ"ו דבאמת גם תושבע"פ הוא בחי' עה"ח רק שנתלבשה בעה"ד כו' (ומבו' שם דתושב"כ הוא בחי' ז"א שלא בא בהתלבשו' ותושבע"פ בחי' מל' המתלבשת בק"נ לברר כו'), וידוע דש' מ"ה הוא בחי' ביטול בעצם היינו ביטול אמיתי שמצד עצמו' אוא"ס ב"ה כו', וז"ע חכמה כח מ"ה
להיות שבחכ' שורה אוא"ס אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו, וע"כ החכ' היא בבחי' ביטול במציאו' ממש כו'. והענין הוא דהנה ידוע בענין אל דעות הוי' שהן ב' דעות ד"ע וד"ת, דהדעה העליונה היא איך שכולא קמי' כל"ח והיא הדיעה דאוא"ס ב"ה דהכל בבחי' אין ואפס קמי' כו', אבל בנבראים מצ"ע אא"ל בהם דעה זו, שהרי הדעת שלהם הוא ע"פ השגתם ואא"ל בהם ההשגה איך שהכל אין ואפס שה"ה נמצאים בבחי' מציאו' דבר כו', וגם ההשגה גופא היא בבחי' מציאו' דבר דכל השגה היא יש כו' כנודע, ואיך יכול היש לתפוס את האין כו', וע"כ הנבראים אינם משיגים גם המציאו' דאין ואפס וכ"ש המהות כו'. וכמו שאין אנו משיגים איך הוא
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.