שעד

קפג) אמנם באמת גם על חיצוני' התו' אמרו אורייתא וקוב"ה כולא חד, דהרי בסש"ב פכ"ג אומר על האדם העוסק בתו' שנעשה בבחי' יחוד ע"ד אורייתא וקוב"ה כו"ח, והכוונה היא גם על העסק בחיצוני' התו' כו', דאא"ל דהכוונה היא על העוסק בפנימי' התו' דוקא שהרי מחלק שם רק בין המצות לתו' שע"י עסק המצות היחוד הוא כמו יחוד האברים כו', וע"י התו' היחוד הוא בבחי' חד ממש כו', הרי שהכוונה על עסק התו' בכלל גם בחי' חיצוני' התורה כו'. ויותר מובן כן בפ' דו"ה דמבו' שם איך שע"י השגת התו' ה"ה מתייחד ותופס בבחי' עצמות א"ס דלית מתב"כ כ"א כאשר איהו תפיסא באורייתא ומצותי' כו', ושם הכוונה בבחי' השגה דוקא שעי"ז נעשה מקיף ומוקף כו', וכ' שם בפ"ד דאורייתא היא חכמתו כו' וקוב"ה בכבודו ובעצמו כו"ח כו', הרי שמש"כ בזהר אורייתא וקוב"ה כו"ח הוא גם בתו' כמו שבאה בבחי' חכ' והשגה דהיינו בד"כ בחי' חיצוני' התו' כו'. וא"ז סותר למש"א דאורייתא מתקשראה בקוב"ה שנת"ל פקע"ה דהיינו כמו דבר הנבדל שמתקשר כו', דהתו' גם כמו שהיא בבחי' דבר הנבדל

הרי היא כו"ח ממש כו'. וזהו משום ב' דברים, הא' להיות שהתו' כמו שהיא בבחי' שעשועים העצמי' נמשך הארת בחי' התענוג בכל המדרי' דתורה גם כמו שירדה למטה כו' וכמשי"ת, והארה זו היא ג"כ בחי' עצמי' כו' (ולא כמו הארה שבעולמות שאינה העצם כידוע, והארת התענוג שבתו' גם ההארה היא עצמי' כו'), ומתייחדת היא עם הידיעת והשגת התו' כו'. והב' שגם עצם החכמה דתו' שהיא הידיעה וההשגה ה"ה ג"כ בחי' עצמות א"ס ב"ה כו'. והענין הוא דהנה כתי' ואהי' אצלו אמון כו', וחשיב בפסוק זה ה' ענינים בתורה, א' ואהי' אצלו אמון, ב' ואהי' שעשועים יום יום, ג' משחקת לפניו בכל עת, ד' משחקת בתבל ארצו, ה' ושעשועי את בנ"א, וכל הה' מדרי' הכל הוא בבחי' העונג כו', ומדבר בה' מדרי' שהתורה ירדה ונמשכה כו', והיינו התו' כמו שהיא בשרשה ומקורה בחי' הכתר כו', ואח"כ כמו שירדה בחו"ב ואח"כ בז"א ובמל' ובעולמות בי"ע כו', והכל הוא בהמשכת העונג בכל המדרי' האלו, ובחי' הכתר הכוונה הוא על בחי' פנימי' הכתר שהרי העונג הוא בחי' פנימי' הכתר כידוע. ונודע דבכלל כתר נכלל

כל המדרי' שלמע' מאצי' גם בחי' א"ק (הגם שנת"ל פקס"ה וקס"ו דא"ק מובדל מכל המדרי' בזה שהוא בחי' כלל על הכל בשוה כו', מ"מ ה"ז נכלל בכלל כתר שהרי או' במ"ח שהוא כדוגמת אריך כו', ומכ"ש דבחי' פנימי' א"ק נכלל בכלל בחי' הכתר כו'), והתו' כמו שהיא בכתר זהו התו' כמו שהיא בבחי' שעשועים העצמי' כו', ואח"כ הוא המשכת בחי' העונג בחו"ב כו', ועל התו' כמו שהיא בבחי' שעשועים העצמי' א' באגה"ק ד"ה דוד זמירות כו' שעז"א א"ת אמון אלא אומן כו'. והנה על המדרי' א' או' ואהי' אצלו אמון, ואי' בת"ז תי' מ"ב אמון מופלא ומכוסה דאיהו אין כו', והיינו דמופלא ומכוסה שניהם בכתר רק דמופלא הוא פנימי' הכתר ומכוסה הוא חיצוני' הכתר כו' (ובמ"א אי' להיפך ושרש הדבר במ"ש לא נפלאת היא ולא רחוקה שיש בזה ב' פי'), וכמ"ש במ"א בענין שכל מופלא ושכל נעלם דשכל נעלם הוא בחי' מו"ס שהוא בחי' העלם של הגילוי וה"ז בבחי' שייכות לחכ' דאצי' כו', ושכל מופלא הוא שמופלא ומובדל בערך שזהו בחי' חכ' דא"ק כו', ובמאו"א אות א' סצ"ה אי' אמון מופלא נק' מו"ס כו'. וי"ל דכל בחי' חכ' בבחי' הפנימי' שבה נק' מופלא וע"כ נק'