שסח

וגם קוב"ה כתר מניח תפילין תוס' אור במוחין, ותורה אינה בבחי' התלבשות ממש (וכמו בהבירור ההפרש בין תורה ותפלה, ומצות ג"כ מלמעלמ"ט), מ"מ ה"ז התעסקות בענינים נבדלים דגם החכ' שבזה הוא בבחי' נבדל.

קפ) והנה ידוע דהלכות התו' כמו שבאו למטה זהו ע"י התלבשו' גמורה דח"ע באור הנשמה דמל' דברי' ויצי' כמ"ש באגה"ק בקו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח, ואור הנשמה דבי"ע ה"ז מבחי' הכלים דאצי' שהן כמו דבר שבפ"ע כו', וע"כ גם התו' כמו שהיא למע' בבי"ע ה"ז ג"כ בכלל בחי' חיצוני' התו' כו', שהרי כל הלכות התו' ישנם ברוחני' שזהו לימוד הנשמות בג"ע שלומדים תורה הרי א"ז הלכות הגשמי' כ"א שלומדים שם אותן ההלכות ברוחני', וכמו קא מיפלגי במתיבתא דרקיע אם בהרת קדמה כו' דכ"ז הוא ברוחני', מ"מ ג"ז הוא שמדבר בעולמו' ונבראים כו'. וכמו הנגעים באדם הגשמי למטה הוא שהדם נעכר שם ונתהפך לליחה והוא מורה הסתלקו' הדם והחיות מהמקום ההוא, ולכן נק' בתרגום סגירותא שנסגר הכלי לבלי יכנס האור והחיות כו', וכמו"כ בברי' ויצי' הו"ע אשר יוסגר כלי השגת הנברא מלקבל אור המהווה והמחי' אותו כו', וע"ה דברי' ויצי' הוא בתכלית הרוחני' וכאן בעשי' הו"ע סגירת דם גשמי, מ"מ שניהם הוא בענין נבראים ובע"ג כו', וכמו"כ ההלכה דמחליף פרה בחמור שבג"ע הוא

הלימוד ברוחני' ההלכה. והוא להיות שכל דבר יש לו שרש ומקור למע', ובד"כ הוא שרשם ומקורם בעש"מ שהן הע"ס דמל' אותי' דבור העליון כו', ובזה יש כמה אופנים שונים אם נמשכים מגוף ועצם האותי' או מחילופי האותי' ותמורותיהן ויש חילופים וחילופי דחילופים ותמורות דתמורות כו' וכמ"ש בסש"ב ח"ב ומבו' במ"א, דלפי אופן שרשו ומקורו לפי אופן זה הוא מדרי' הנברא כו'. והנה פרה וחמור שניהם שרשם מפני שור שבמרכבה רק שפרה הוא בהמה טהורה שיכולה להתברר ולעלות למע', וחמור הוא בהמה טמאה שא"א להעלותו כו', אך הנה יש דרך אחרת שע"י מתעלה גם בחי' חמור כמה שבאפשר שיתעלה, והוא ע"ד יששכר חמור גרם והוא ע"י ויט שכמו לסבול שסובל עול התו' שמייגעת ונוטלת כח האדם עי"ז בירור גם בחי' חמור כו'. ובעבודה ענין החמור הוא כמארז"ל חמרא אפי' בתקופת תמוז קרירא לי', והיינו גם בתוקף זריחת אור השמש קרירא לי', והיינו גם כשמתבונן בענין אני ה' לא שניתי שלא יש שום שינוי בין קודם הברי' לאחר הבריאה, מפני שכ"ז הוא רק הארה לבד כו', וכמ"ש שמש ומגן ה"א שזהו רק

הארת ש' הוי' הנמשך ע"י אלקי' אבל בהוי' עצמו לא יש שום שינוי כלל כו', וממילא הרי גם לגבי ש' הוי' הכל בטל ממש שאינו בבחי' מציאו' כלל שז"ע הוי' אחד שהכל הוא בבחי' אחדות גמורה כו', דמהתבוננות זאת הי' צ"ל כלות הנפש להכלל בבחי' ש' הוי' עצמו כו', או להיות בבחי' ביטול במציאו' כו', והיינו דמההתבוננות איך שהכל הוא הארה לבד שאינו תופס מקום כלל לגבי הוי' עצמו ואינו עושה שום שינוי ח"ו, צ"ל כלוה"נ בבחי' תוקף הרצוא להכלל בעצמו' אוא"ס וכמו מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו', ומהיוצא מזה מאחר שכ"ז הוא רק הארה לבד הרי כולא קמי' כל"ח ממש בלי שום מציאו' כלל, הרי מובן מזה ענין האחדות איך שהוי' אחד כו' (והוא דבהדעה העליונה והיינו בש' הוי' עצמו הרי אין שום מציאו' כלל שכולא קמי' כלא כו', שע"י ההתבוננות והעמקת הדעת בזה שנרגש בו הענין צ"ל