שסו

וכן בתו' לגבי קוב"ה להיות דנובלות חשמ"ע תו' שייך ענין ההתקשרות כו'. ונת' דבההתקשרות יש בזה יתרון מע' לגבי ההתאחדות הקודמת דהנשמות למע' מיוחדים בתו', אך הוא רק באותיות התו' כו', ולמטה ההתקשרות היא בחכ' שבתו' ובהאור חדש הנמשך מבחי' עצמות א"ס בתו' (ובד"כ הו"ע ב' אופני התקשרות דנש"י בתו' כו'), וכן בתו' שדוקא ע"י ירידתה למטה ונש"י מתקשראין בתו' עי"ז התו' מתקשרת בבחי' עצמות שז"ע האור חדש שממשיכים בתו' כו'.

קעט) אמנם צ"ל כללות הענין שנת"ל פקע"ה דהתקשרות הוא בשני דברים הנבדלים זמ"ז דכמו הא דאורייתא מתקשראה בקוב"ה זהו כמו דבר הנבדל שמתקשר, והלא אמרו בזהר בכ"ד דאורייתא וקוב"ה כו"ח, דהכוונה בזה שהן בבחי' חד ממש כו'. וכמ"ש בסש"ב פכ"ג ההפרש בין תו' למצות דמצות נק' אברים שזהו כמו אברי הגוף שהן דבר בפ"ע כו', דע"ה שהנפש עם הגוף מתייחדים ממש עד שאין לחלק ביניהם כו', מ"מ הרי הגוף הוא דבר בפ"ע מהנפש, והיינו שני דברים נבדלים המתייחדים כו', וכמו"כ המצות שנק' איברין דמלכא ה"ז כיחוד שני דברים נבדלים כו' (וזהו לפי שהמצות בכלל הן בחי' כלים וכמ"ש כי נר מצוה כו'), משא"כ התו' היא חד ממש. ומבו' במ"א שזהו ההפרש בין בחי' איהו וגרמוהי חד לאיהו וחיוהי חד, דהיחוד במצות הוא בחי' איהו וגרמוהי שזהו כב' דברים המתייחדים שא"ז בבחי' יחוד עצמי כו', והיחוד בתו' הוא בחי' איהו וחיוהי יחוד האור במקורו שאינו בבחי' מהות אחר והיחוד בזה הוא בבחי' יחוד עצמי כו', וכמשנת"ל פרק הנ"ל דבאור ומאור ההתאחדות שלהם הוא בבחי' דבקות

לא רק בבחי' התקשרות כו', וכמו"כ בתו' היחוד הוא בבחי' יחוד עצמי' דז"ע אורייתא וקוב"ה כו"ח ממש כו', ואיך שייך ענין ההתקשרות בתורה שזהו התקשרו' בדבר הנבדל כו'. ולכאו' י"ל שזהו ההפרש בין חיצוני' התו' לפנימי' התו', דהנה חיצוני' התו' היא בחי' אותי' התו' לבד, דהרי מה שנגלה לנו בתו' הן רק האותי' לבד הן בתושב"כ הרי נתגלה רק האותי' משא"כ הנקודות והתגין וכ"ש הטעמים לא נתגלו עכשיו כו' (ויתגלו לעתיד שז"ע טעמי תו' והוא בחי' העונג והשעשועים שבתו' כו'), ומה שנתגלה עכשיו הן רק אותי' התו' כו', וזהו מה שניתן לנו במ"ת הן האותי' דתו' כו'. הגם שבמ"ת ניתן הכל היינו גם בחי' התגין נקודות כו' והרי יש גם עכשיו גילוים ממדרי' אלו כו', וגם לעתיד שיהי' גילוי טעמי תו' הרי לא יהי' עוד הפעם מ"ת כו', כי הכל ניתן כבר במ"ת כו', מ"מ מה שניתן בהתגלות ולכאו"א ה"ה האותי' כו'. דמה שהתו' היא שייכה לכאו"א מישראל ה"ז האותי' דתו' כו', ולכן כאו"א מברך נותן התו' גם הע"ה שאין להם שום ידיעה גם בהחכ' דתו' המלובשת בהאותי' וכ"ש בהמדרי'

העליונות דתו' כו', ומ"מ מברכים נותן התו' על האותי' דתורה שזהו מה שניתן לכאו"א מישראל לכולם בשוה כו'. הרי דתושב"כ עיקרה הוא האותי' כו', וכן מה שבא מתושב"כ בתושבע"פ הרי הכל רק מהאותי' התו' כו' וכמשנת"ל פקע"ג, וגם שכל עניני התורה הכל הוא בהלכות המדברים בעניני' הגשמי', וכמו המחליף פרה בחמור ושנים אוחזין בטלית, וכמו דיני אונאה וכה"ג, שהכל מדבר בענינים גשמי' שהן דברים נבדלים ונפרדים בעצם, וממילא גם בחי' החכ' דתו' שמתלבש בזה ה"ז מתלבש בדבר הנפרד שהוא ג"כ בבחי' נבדל כו', רק שאינו כמו המצות שבאין בבחי' התלבשו' ממש בדבר הגשמי כמו בציצית הגשמי