שסב

בלק"ת ד"ה ושמתי כדכד הב'. אך בירידתה למטה נא' אתה בראתה אתה יצרתה כו' שנעשית בבחי' יש ובבחי' מציאות נפרד ממקורה כו', וכנודע דהנשמות בשרשן הן בבחי' עדאת"כ שמיוחדים במקורם וכמו דגים שבים כו', ובירידתם למטה ה"ה בבחי' נבראים דעדאת"ג שהם נפרדים ממקורם כו'. ועל זמן ירידת הנשמה למטה עז"נ שחורה אני שאומרת הנשמה שלמטה אל הנשמה כמו שהיא למע' קודם התלבשותה בגוף, הגם דשחורה אני בבחי' שחרות והתעלמות אור כו', ומה גם ע"י הגוף ונה"ב שמתעלם אורה ומתרחקת ממקורה עד שצריכה יגיעה עצומה בכדי לבא ליראה, והיגיעה היא בב' ענינים, הא' בההתבוננות לפעול את היראה להיות כי היראה באמת אינה באה רק ע"י השגת הענין לבד, כמו האה' שבאה רק ע"י השגת הענין האלקי שמרגיש את העילוי דאלקות כו' (אם שהשגת הענין והרגש העילוי והיוקר באים כאחד או שבא אח"כ, וכמשנת"ל פקע"א, דההפרש בזה הוא אם שההתגברות היא מהרגש הענין האלקי שמשיג על ההשגה עצמה אז הרגש העילוי והיוקר הוא בעת ההתבוננות, ואם ההשגה היא בהתגברות אז בא הרגש העילוי אח"כ כו',

ועיקר ההפרש בזה הוא אם ההשגה היא בבחי' פנימי' השגה או בבחינת חיצוני' לבד כו', דבהשגה פנימי' התגברות הרגש האלקי יותר ובחיצוני' השגה התגברות ההשגה יותר כו', אמנם גם בחיצוני' השגה יש בזה הפרש בין דקות השגה לגסות השגה, דבדקות ההשגה נרגש הענין האלקי מה שמשיג ובהשגה מגושמת נרגש ההשגה ביותר כו', ובזה שייך זיכוך לבא לידי דקות ההשגה כו', אך בד"כ בחיצוני' ההשגה התגברות ההשגה יותר כו'. ובכללות יותר ההפרש הוא בטוב האלקות בעצם שזה בא בעת ההשגה וההתבוננות כו', או שההרגש הוא מה שקרבת אלקים לו טוב שזה בא אחר ההשגה וההתבוננות כו', וזה גופא תלוי אם הוא בבחי' פנימי' השגה או בחיצוני' כו', דבפנימי' ההשגה ההרגש הוא בטוב דאלקות בעצם כו'. אמנם גם בענין קרבת אלקים לי טוב יש הפרש הנ"ל שבאם ההתגברות היא מהרגש הענין האלקי ה"ז בא בדרך ממילא, וכאשר ההתגברות היא ההשגה ה"ז בא אח"כ כו', ואיך שיהי' הוא שע"י השגת הענין נרגש העילוי והיוקר דאלקות כו'), ועי"ז מתעורר באהבה ותשוקה לאלקות כו'. אבל ביראה אינו מספיק ההשגה לבד

כ"א צ"ל הרגש הענין יותר וכמו ענין ההכרה, והיינו שיהי' הענין אצלו בבחי' קירוב המהות במקצת עכ"פ ועי"ז דוקא יתעורר ביראה כו', והיינו לפי שהיראה ביסודה היא בחי' ביטול המהות (דאה' היא בבחי' יש מי שאוהב כו', וביראה הגם שיש בזה אופן שהוא בבחי' יש מי שירא כו' וכמ"ש במ"א, מ"מ בד"כ היראה היא ביטול המהות כו'), שבא דוקא ע"י הקירוב במהות הדבר הנורא בבחי' הכרה קצת עכ"פ כו' (ומובן דהן באה' והן ביראה כשהן באים מבחי' הראי' ה"ה גבוהים במעלתם באין ערוך, וכאן אין הכוונה בזה בבחי' ראי' וגם לא בבחי' הכרה באמת, רק שבאה' מספיק הקירוב דהענין האלקי שמתקרב אליו ע"י השגה לבד, וביראה צ"ל בההשגה גופא קצת הכרה והרגש דעצם הדבר כו'), וע"ז צריכים יגיעה יתירה שיהי' לו קצת הכרה כו'. והב' שצ"ל היגיעה בזיכוך החומרי להיות בו בחי' היראה והביטול כו' (וגם להיות בחי' ההכרה הנ"ל צריכים לזה ג"כ זיכוך החומרי' כו') וכמארז"ל יגעת ביראה שהיראה צריכה יגיעה גדולה ועצומה כו', וגם אחר שבא לבחי' יראה אינה בערך כלל להיראה דמלאכים ג"כ וכ"ש לגבי היראה דנשמות כמו שהן למע' כו'.