שנג

גם הבכן הוא העצם כו') רק שזהו בדוגמא כענין הבכן כו'), אבל באופן הב' הרי העונג הוא העונג שלמע' כו', ובמה הוא העונג בעצם המצוה שיש לו תענוג בעצם המצוה (ער האט אגישמאק אין דער עצם מצוה אין דעם איז ער זעך שמח ומתענג), הגם שאינו יודע כלל מה היא המצוה ומה הוא התענוג בזה, מ"מ ה"ה מתענג בעצם המצוה וזהו רק מפני שהתענוג והנח"ר שלמע' הוא העונג שלו כו'. והמשל בזה הוא כמו העבד העושה מלאכה להאדון כמו כלי וכה"ג שמהדר בהמלאכה שתהי' בתכלית הנוי והיופי ויהי' תפארת להאדון כו', והנה ההידור בנוי ויופי הדבר ה"ה ע"י התענוג ודוקא ע"י התענוג בעצם הדבר כו' (וכמו עד"מ אומן הטוב שעושה כלי ומהדר במלאכתו שתהי' בתכלית הנוי והיופי ביותר שזהו רק מצד העונג היינו הגישמאק שיש לו בעצם הדבר, לא רק מזה שתהי' נאה ויהי' בזה תפארתו לפני בנ"א, דבזה לבד אם אין לו גישמאק בעצם הדבר לא יהי' ההידור בפועל, כ"א ע"י הטוב טעם והגישמאק שיש לו בעצם המלאכה עי"ז הוא ההידור והתפארת בא ממילא כו', וכמו"כ הוא בהעבד שההידור שלו אינו רק מהתפארת

שיהי' להאדון כ"א מפני הטוב טעם והחיות שיש לו בעצם המלאכה להדר בה בכל היכולת שתהי' ביופי ביותר כו'), וגבי העבד זהו רק מפני שהעונג והחיות של האדון הוא העונג שלו כו', שהרי העבד מצ"ע אינו בערך שיהי' לו חיות ותענוג במלאכה גם כשתהי' בתכלית ההכשר, כי חושיו אינם דקים כ"כ ואינם חושים מופשטים שידע וירגיש העונג שבזה כמו האדון שהחושים שלו דקים ומופשטים ויודע מעלת הדבר איך שהוא דבר עונג בעצם כו', אבל העבד אינו שייך לזה שידע וירגיש הדבר, כ"א מה שהתענוג של האדון הוא התענוג שלו כו', וזהו מפני הנחת עצמותו שאינו מציאות לעצמו כלל וכל מציאותו הוא רק מציאות האדון ע"כ התענוג של האדון זהו עצמו התענוג שלו וזהו חיותו כו' (און דאס מאנט בא עם אויף חוש ההידור בנוי ויופי המלאכה כו'). וכמו"כ הוא במצות שהתענוג שלמע' זהו התענוג שלו שיש לו חיות ועונג בעצם המצוה הגם שאינו יודע כלל מע' וערך המצוה, אך מצד הביטול העצמי שלו לעצמות א"ס שאינו מציאות לעצמו כו', משו"ז יש לו חיות ועונג בעצם בהמצוה שזהו התענוג שלמע' כו', והוא חי

בזה בבחי' חיות עצמי לא רק בבחי' חיות המתפשט כ"א בבחי' חיות עצמי ממש כו'. וי"ל דכמו"כ הוא גם בתו' דע"ה שאינה בעשי' בפועל רק בבחי' ידיעה והשגה כו', הרי ידיעת התו' היא גופא מצוה וכמ"ש באגה"ק בקו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח, ע"כ יכול להיות בזה בחי' התענוג העצמי בבחי' שעשועי המלך בעצמותו שמתענג עם התו' כו'. וי"ל שז"ע ג' שעות הראשונות שהקב"ה עוסק בתו' שזהו בבחי' המשכה מצ"ע, למע' ממה שכל הקורא כו' הקב"ה יושב ועוסק כו' שזהו מה שבאתעדל"ת אתעדל"ע כו', והגם דתו' בכלל היא בבחי' המשכה מלמע', וכידוע ההפרש בין תו' לתפלה, דתפלה הוא בבחי' העלאה מלמטלמ"ע דהיינו שבאתעדל"ת אתעדל"ע ותו' היא בבחי' המשכה מלמעלמ"ט שזהו אתעדל"ע מצ"ע כו', מ"מ בתו' גופא מה שהקב"ה קורא ושונה כנגדו זהו ההמשכה שע"י אתעדל"ת דעסק התו' למטה כו', וג' שעות ראשונות שהקב"ה יושב ועוסק בתו' הוא ההמשכה שמצ"ע כו'. וזהו התו' כמו שהיא בג"ר דעתיק ובשרשה בג"ר דא"ק כו', דיש בחי' זו גם בעסק התורה שבכאו"א ע"י הביטול בעצם בבחי' עצמות א"ס שמתענג בעסק תורתו בבחי' התענוג שלמע' כו', ומדרי' זו בתו' הוא שהתו' נק' בש' מתנה כו'. דהנה ידוע דלפעמים נק' התו' בשם