שנב
דדייק במילין דחוכמתא), דהנה נובלות חכ' תורה, והן אותיות התורה שנתגלו ונמשכים מתושב"כ לתושבע"פ, וטנ"ת לא נתגלו, וכן תורה דאצי' נובלות מחכ' דא"ק, אבא יונק ממזלא, וזהו שבירר יעקב אצל לבן אותיות התורה, צאן לבן כמו פרט הנושר מלובן העליון א"ק, ומ"מ ה"ז מדרי' גבוה, ובמ"א כמו שיחת חולין שבהם עומק החכ', ולהיותה נובלות תופס מקום חיות העולמות, וזהו זמירות, זמרה כלי, שיר אור, ובתורה הו"ע גופא דאורייתא ובחי' נשמתא ונשמתא לנשמתא התענוג שבתורה שהיא שעשועי המלך בעצמותו.
קעד) ולכאו' צ"ל מאחר דהתו' בבחי' זו היא רק שמחת לב ושעשוע המלך כו' והו"ע שעשוע המלך בעצמותו כו' ולא ידע אנוש ערכה כו', א"כ מה נענש דוד בזה שהי' משבח את התו' ומשמח בה בבחי' שמחת לבב אנוש ושעשועיו כו'. וי"ל דכמו בענין המצות הרי יש בזה ב' ענינים כוונת המצות בבחי' המשכה פרטי' שבכל מצוה בפרט כו', שלזה צ"ל הקדמה באהוי"ר כו', והיינו שבתחלה צריך לידע הכוונה והוא הסוד ה' שבכל מצוה וצ"ל התעוררות אהבה לאלקות ועי"ז הוא קיום המצוה כדבעי למהוי כו', וכמ"ש בסש"ב והמקיימן באמת הוא האוהב ש' הוי' וחפץ לדבקה בו כו', ועי"ז ממשיך האור בנפשו וגם בעולם כו', ועי"ז הוא השמחה והעונג שלו בקיום המצוה כו', והביטול בזה הוא רק בהגילוים דאוא"ס דבד"כ הוא בבחי' הרצון דהיינו בבחי' הרצונות פרטי' שבכל מצוה ומצוה בפרט שבזה הוא הביטול שלו (דערצו איז זיין אוועק לייג לבחי' רצה"ע כו'), ובזה הוא שמחת נפשו בגילוי אור הרצון כו'. והאופן הב' הוא קיום המצוה בבחי' עבודת עבד לקיים רצונו ית' לבד לא בשביל להמשיך גילוי אור
בנפשו ובעולם רק לקיים רצונו ית' כו', והביטול בזה הוא לא"ס בעהר"צ לעשות כל מה שהוא רצונו ית', ואינו נוגע לו כלל מה היא המצוה דגם אם היו אומרים לו לחטוב עצים ג"כ טוב כו', להיותו בבחי' ביטול לא"ס בעהר"צ לעשות כל מה שהוא רצונו ית' כו'. ויש בזה ג"כ שמחה של מצוה, והשמחה בזה הוא השמחה והעונג מה שמקיים רצה"ע לא מה שלו טוב האור והגילוי כ"א במה שמקיים רצונו ית' ושנעשה מזה נח"ר למע' וכמא' נח"ר לפני כו', והנה בזה גופא יש חילוקי מדרי' אם השמחה הוא בזה שהוא קיים רצה"ע והוא פעל את הנח"ר כו', והיינו מה שזכה לקיים רצה"ע ולעשות נח"ר למע' כו', שזהו ג"כ עבודת עבד רק שהעונג הוא מה שהוא זכה לזה כו', וכמו עד"מ איש פשוט שהמלך מצוה אותו לעשות דבר והוא משמש אותו בזה הרי השמחה גדולה מאד מה שזכה לשמש את המלך כו', וכמו"כ הוא בדוגמא בקיום המצוה שהשמחה והעונג הוא מה שזכה לקיים רצונו ולעשות נח"ר כו', ולמע' מזה הוא שהשמחה והעונג שלו הוא בזה שנשלם רצה"ע ושנעשה נח"ר למע' כו', ולא ממה שהוא פעל ועשה כו', כ"א מה שע"י המצוה
הרי נשלם רצה"ע ונעשה נח"ר למע' ה"ה שמח ומתענג בזה כו', ובזה גופא המדרי' היותר העליונה בזה הוא שהשמחה והעונג שלמע' זה עצמו הוא השמחה והעונג שלו כו', והיינו לא רק שהוא שמח ומתענג בהשמחה והעונג שנעשה למע' כ"א שהשמחה והעונג שלמע' זהו השמחה והעונג שלו כו'. והענין בזה הוא דהנה באופן הא' ה"ז שמחה ועונג שלו, ובמה הוא העונג בזה שיש נח"ר למע' וה"ז רק מהבכן של המצוה לא מהמצוה עצמה כ"א מהבכן היינו מהנח"ר שנעשה כו' (ומובן שזה למע' הרבה מענין הבכן המבו' במ"א (דכאן
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.