שנא

ההמשכה בס' והדרגה כו', וגם בעולמו' לא היו יכולים לקבל כשהי' האור בבחי' הדרגה כו', כ"א אור שבא בדרך נובלות ונשירה כו', אמנם גם מה שנובל ונושר הוא אור נעלה מאד כו' (וכמ"ש במ"א בענין השערות שיונקים ממותרי מוחין ה"ז למע' מהמוחין, דמה שא"א להתלבש בכלי המוחין ה"ז בוקע ויוצא בהשערות כו', וזהו שהשערה באה בבחי' בקיעה שזהו מבחי' התגברו' האור כו', וע"ה שהבקיעה הוא שנמשך הארה לבד, מ"מ מבחי' הגבוה ביותר גם הארה מזה שלא בהדרגה ה"ז נעלה מאד מההמשכה שבהדרגה ממדרי' תחתונה כו', ומובן דהמשכות אלו באור דתו' ה"ז למע' הרבה מבהאור השייך לעולמו' כו', ובמ"א מבו' בענין נובלות שזהו ע"ד שיחת חולין של ת"ח שיש בהם הרבה חכ' מעצם חכמתו כו', וחכם גדול מלביש בשיחת חולין שלו חכ' עמוקה יותר מהתגלו' החכ' שלו כו'). וזה הי' עבודת יעקב בבית לבן שבירר בחי' האורות הנ"ל, וידוע דכללו' ענין הבירור דיעקב אצל לבן הוא שבירר בחי' האורות והאותי' דתו' כו', וכמ"ש במ"א בשם האו"ת מהמגיד ז"ל. וזהו בחי' נובלות חש"מ תו' שהיא מה שנובל מבחי'

חכ' העליונה בחי' חכ' הקדומה דא"ק כו', ולכן לגבי מדרי' זו להיות שזהו מה שבא רק בבחי' נובלות בחי' שערות לבד כו', הנה האור והחיות דעולמו' תופס מקום לגבי זה כו'. וז"ע זמירות היו לי חוקיך, דהנה ידוע ההפרש בין מזמור לשיר דזמרה במאנא ושיר בפה, וכמ"ש בלק"ת ד"ה מזמור שיר חנוכת הא' ההפרש בין שירת המלאכים שהשירה שלהם נק' זמרה מצד שהוא הזמר המלובש בהכלי כו', ומלאכים להיות שיש להם גופים והביטול שלהם הוא בחי' ביטול היש לבד ה"ז בחי' זמרה כו', והנשמו' שאין להם גוף והביטול שלהם הוא בבחי' ביטול בתכלית כו' נק' השירה שלהם בש' שיר כו', ועמ"ש בסי' בפי' אהללה ה' בחיי שזהו בחי' האורות, ואזמרה לאלקי בעודי הוא בחי' הכלים כו'. ובענין התו' י"ל ע"פ מ"ש בזהר בהעלותך דקנ"ב ע"א שיש מה שנק' לבושא דאורייתא והן הסיפורי מעשיות שבתו' שיש בהן רזין עילאין כו', וגופא דאורייתא והן גופי המצות דרמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא שזהו מה שמבו' בתו' באותי' התו' כו', ויש בתו' בחי' נשמתא ונשמתא לנשמתא כו', ועמ"ש בבה"ז פ' תולדות. ועפ"ז י"ל

דמ"ש דוד זמירות היו לי חוקיך היינו בחי' גופא דאורייתא והיא המדברת בפרטי ההמשכות שבעולמו' כו', ונענש ע"ז דעיקר התו' הוא בחי' האור דתו' בחי' נשמה ונשמה לנשמה שזהו בחי' השעשועים דתו' והיינו התו' כמו שהיא בבחי' חכה"ק דא"ק כו', וז"ע טעמים דתו' בחי' שיר דתו' וכמ"ש ובלילה שירה עמי שירו כתי' שירו של הקב"ה בחי' שעשועי המלך בעצמותו כו', והוא בחי' עומקה ופנימיותה דתו' המיוחדת באוא"ס המלובש בתו' בבחי' יחוד גמור, וכמ"ש באגה"ק בקו"א ד"ה דוד זמירות קרית להו דהתו' בבחי' פנימיותה אינה שמחת לבב אנוש ושעשועיו אלא כביכול שמחת לב ושעשוע המלך הקב"ה שמשתעשע בה כי אלקי' הבין דרכה כו', וזש"ה ואהי' אצלו שעשועים (דמ"ש ואהי' שעשועים קאי עמ"ש קודם ואהי' אצלו) אצלו דוקא כו', ועז"א ואהי' אצלו אמון א"ת אמון אלא אומן.

קיצור. וכ"ז הוא כמו שהתורה באה באצי' שהיא תיקון העולם, אבל פנימיות התורה הוא תענוג העצמי והוא שהתו' אין לה סיקוס, ואין חיות העולם תופס מקום (והתגלות תענוג העצמי הוא ע"י הבירורים בכח התורה, ובתורה עצמה