שמט

חצות צ"ל ע"ז מרירות יתירה והו"ע גלות השכינה כו', דהרי הצמצום שע"פ ס' השתל' הגם שנמשך חיות לסט"א א"ז ענין הגלות לפי שאינו הכרחי כו', וענין הגלות הו"ע ההכרחי ח"ו שגורמים למע' והו"ע נתנני בידי לא אוכל קום כו'. שע"ז צ"ל מרירות הנפש ביותר שיעשה חשבון בנפשו ויתבונן בזה היטב (גוט איבער רעכענען זעך) ויתמרמר בנפשו שעי"ז הוא היציאה דהאור האלקי, וכמו בתשו' שהוא ל' השבה דהאור האלקי שירד במקום הקלי' ה"ה משיב אותו שמוציאו מהקלי' ומעלהו כו', וכמו"כ ע"י שמתבונן היטב בזה ומתמרמר בנפשו שהענין נוגע לו בפנימי' נפשו ה"ה מוציא את האור האלקי כו', ואח"כ בתפלה שמאיר אצלו גילוי אור בנפשו שכל פנימי' רצונו וחפצו באלקו' עי"ז פועל הכריתה שלהם בב' האופנים כו' כנ"ל, וכ"ז הוא ע"י התפלה, וכ"ש שנעשה כן ע"י התו' דלהיות שהתו' היא בחי' חכ' עי"ז נמשך המקיף בפנימי כו'. דז"ש אם תגביהי כנשר משם אורידך נאום הוי' דהוי' בחכ' כו', דכאשר המקיף נמשך בהפנימי א"א להם לקבל מהמקיף כו', וכמו"כ א"א לינק מריבוי הצמצומים כו' וכמשנת"ל פקע"א.

וזהו שמ"ת הי' באל"ף אנכי הוי' אלקיך כו', דברה"ע הי' בבי"ת, ואי' בזהר הטעם משום דא' ר"ת ארור ויכול גם ארור כנען לקבל כו', וע"כ הי' ברה"ע בב' ר"ת ברכה כו', ומ"ת הי' באל"ף להיות כי ע"י התו' גם הא' נמשך בבחי' פנימי ע"כ א"א להם לקבל כו', ובתו' גופא הכריתה מב' האופנים הוא ע"י מ"ע ומל"ת, דע"י שמירת מל"ת נכרת יניקתם מריבוי הצמצומי' וע"י מ"ע נמשך המקיף בפנימי כו', וכ"ה ע"י התו' בכלל כו'. וזהו דדוד בעת צרתו בגשמי' אמר זמירות היו לי חוקיך כו', דהנה סיבת הלא טוב בגשמי' זהו ג"כ מצד הקלי' וסט"א כו', דכאשר מאיר גילוי אור האלקי אז נמשך ריבוי השפעה בגשמי' ג"כ, וכמו בזמן ביהמ"ק שהי' מאיר גילוי אלקו' הי' ריבוי השפעה בגשמי' ג"כ שהי' איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו כו', והלא טוב בגשמי' זהו מחמת ריבוי ההעלמות וההסתרים שמצד הקלי' כו', וז"ש דוד זמירות היו לי חוקיך דלבד זאת שלגבי התו' אין דבר בעולם תופס מקום כלל כו', הרי ע"י התור' הוא כורת ומזמר את הקלי' והחיצונים כו'.

קיצור. גם את העולם נתן בלבו של אדם, שע"י הגיאות וע"י השפלות באהבות זרות גורמים ב' היניקות, בתוס' יניקה, וגם שהצמצומים מצ"ע הוא צמצום רצוני דבאמת אין זה צמצום והגבלה, ובהשפלות הנ"ל גורמים כאלו הוא הכרחי ח"ו, והו"ע מלך עלוב, וצ"ל מרירות הנפש, ומסירת הרצון בתפלה, וכן ע"י התורה נמשך המקיף בפנימי, ובד"פ השתי פיות הוא מ"ע ומל"ת.

קעג) והנה אמרז"ל דוד זמירות קרית להו כו', דהנה מה שכל חיות העולמו' תלוי בתו' זהו בחי' חיצוני' התו', והיינו כמו שהתו' באה בד"פ באצי' שבה וע"י הוא בנין ותיקון העולם כו', דלגבי מדרי' זו תופס מקום האור והחיות של העולמו' כו', אבל עומקה ופנימיותה היא מיוחדת לגמרי באוא"ס המלובש בה בתכלית היחוד ולגבי אוא"ס ב"ה הרי כל העולמו' כלא ממש כו', כמו"כ הוא לגבי פנימי' התו' כו'. וכדאי' במד"ר ע"פ לכל תכלה ראיתי קץ לכל יש סיקוסים היינו גבול ומדה, אבל התו' אין לה סיקוס כו', דכל בחי' תענוג שבעולם הכל הוא בבחי' הגבלה לפי שזהו הארה לבד וע"כ יש לה קץ וגבול כו' (וכמו כל אור הרי יש הגבלה להתפשטותו וגם אור אבוקה יש לה קץ כמה שמגיע וגם באור השמש יש חילוקים