שמז

כחשיכה כאורה שהכל יכולים לקבל כו', או שמקבלים מריבוי הצמצום והיינו בסוף כל ההשתל' בריבוי הצמצום ביותר שיכולים ג"כ לקבל כו', דמבחי' גילוי אור א"א להם לקבל דהרי אין אני והוא יכולים לדור כו', וידוע ג"כ דבבחי' גילוי אור צ"ל כלים אל האור וממילא אינם שייכים שאינם בגדר כלים כלל כו', רק מריבוי הצמצום שאין שם גילוי אור יכולים לקבל כו', וגם יכולים מבחי' מקיף עליון יכולים לקבל, וג"ז לא מבחי' גילוי המקיף וכנודע דמקיף בכלל הוא בבחי' העלם כו'. וע"כ צ"ל חרב של שתי פיות להכרית יניקתם מב' האופנים וכמ"ש ואשמיד את פריו ממעל ואת שרשיו מתחת, ואשמיד את פריו ממעל הוא שלא יקבלו מהמקיף עליון ואת שרשיו מתחת שלא ינקו מריבוי הצמצומים כו', וכ"ז נעשה ע"י נש"י. דהנה כתי' יעקב חבל נחלתו ועד"מ החבל שקצהו העליון קשור למע' וקצהו התחתון למטה הרי כשמנענעים קצהו התחתון מתנענע גם קצהו העליון כו', וכמו"כ נש"י ע"י עבודתם למטה פועלים באופן כזה למע' כו', וכמו ע"י התפלה שמוסרים פנימי' רצונם וחפצם לאלקות כו', והוא ע"י השגה

והתבוננות אלקי גם בהתבוננות בענינים שע"פ טו"ד, והיינו כשמתבונן ומשיג את הענין האלקי עד שיונח אצלו הענין היטב במוחו (עס לייגט זעך א(דער ענין זייער גוט במוח) וגם נרגש בלבו (עס ווערט גוט דערהערט בלב), ה"ה מתקרב מאד לאלקות (ער ווערט זייער צו גיצויגין) שכל חפצו ורצונו הוא באלקות כו', וזהו מפני שע"י השגת הענין האלקי נרגש אצלו העילוי והיוקר דאלקות כו', ועי"ז נעשה הרצון שכל רצונו הוא באלקות כו' (ויש בזה חילוקי מדרי' דיש מי שהרגש העילוי והטוב בא לאחר ההשגה, והוא כאשר בההתבוננות בהשגת הענין עם היות שהיא השגה טובה הנה בשעת ההתבוננות אצלו התגברות ההשגה עצמה יותר מהרגש האלקות מה שמשיג (דהיינו ההרגש שהוא משיג בזה ענין אלקי כו'), ואז הרגש העילוי דאלקות בא אח"כ, והיינו שאחר ההשגה בא הרגש העילוי והעיקר בזה ההרגש איך שקרבת אלקים לי טוב כו', והוא הרגש הבכן הבא לאחר ההשגה כו', ובמדרי' העליונה יותר הוא שבעת ההשגה נרגש אצלו האלקות שמשיג ומתבונן כו', ואז בעת ההשגה נרגש העילוי והטוב דאלקות ונעשה הרצון לאלקות

כו' ועמשית"ל פקע"ז), ובפרט כשהעבודה היא בבחי' פנימי' הלב שזהו ג"כ עבודה שע"פ טו"ד רק שזהו בחי' פנימי' המוחין ופנימי' המדות כו', וביותר בבחי' התגלות רעו"ד שז"ע רוממות אל בגרונם דהיינו ההתבוננות בההפלאה והרוממות דאוא"ס ב"ה דמזה הוא התגלות בחי' רעו"ד כו', שעי"ז נעשה פנימי' הרצון שלו לאלקות כו'. וזה פועל למע' דבחי' פנימי' הרצון דהיינו פנימי' המקיף יומשך בבחי' פנימי כו', וממילא גם חיצוני' המקיף נמשך בפנימי' וכידוע דהחיצוני' נגרר אחר הפנימי' כו', וממילא א"א להם לקבל מבחי' המקיף מאחר שנמשך בפנימי' כו', ועי"ז גופא א"א להם לקבל גם מריבוי הצמצומים, דכאשר המקיף מאיר בפנימי ה"ז גילוי אור רב שמאיר בכל מדרי' הפנימי' גם במדרי' התחתונות כו', דהאו"פ הרי מתצמצם ומתמעט ממדרי' למדרי' עד שבבחי' מל' אינו מאיר גילוי אור ע"כ בריבוי הצמצומים המשתלשלים מבחי' מל' יכול להיות יניקה (ועמשנת"ל פקמ"ג), אבל האו"מ הרי נמשך בכ"מ, וכאשר המקיף מאיר בפנימי ה"ה מאיר בכל המדרי' גם במדרי' התחתונות, וע"כ א"א להיות יניקה גם

במדרי' התחתונות. גם י"ל שע"י גילוי המקיף בהפנימי מאיר האו"פ גם במדרי' התחתונות כו', וי"ל שז"ע שהמקיף נותן כח בפנימי והיינו שהאו"פ יהי'