שמו

קיצור. וזהו קוב"ה עצמות א"ס עתיק דא"ק, אסתכל באורייתא חכ' דא"ק חכ' דתורה, משל הקדמוני שעצם הנמשל מלובש בזה, דבתורה יש כלל ופרט, פרט הוא הדבור דתורה, וידבר המשכה, הוי' חכ' אצי' שבאצי', אל משה יסוד אבא. וי"ל שזה"ע משכיל אל דל, יסוד שבשכל להשפיע ולשנות הענין שזהו ע"י שהענין מתעצם אצלו, ולהמציא ענינים זהו מעומק השכל ומכח המשכיל, ולמעלה מהמצאת השכל בתחלה. אל בנ"י נו"ה, לאמר מל' שיהי' הגילוי בבי"ע, והדבור וההמשכה הוא האוא"ס שבפרשה, שכך יהי' בנין ותיקון העולם, ת"ח בנאים, והכל נא' בזמן, ובמחה"ק שבא"ק היא בבחי' כלל, וזהו תורה מגילה ניתנה פרט, חתומה ניתנה חכ' הק' בחי' כלל.

קעא) ולהבין ב' המדרי' שבתורה, הנה כתיב זמירות היו לי חוקיך, וארז"ל דוד זמירות קרית להו, שנענש ע"ז כו', וידוע הענין דדוד הי' משבח את התו' במה שכל חיות וקיום העולם תלוי בדקדוק א' מדקדוקי התו' שהרי תנאי התנה הקב"ה במע"ב אם יקיימו ישראל את תורתו כו', הרי כל חיות וקיום העולם תלוי בקיום התורה כו'. וגם שעי"ז נמשכים תוס' אורות וגילוים בעולמות, וכמו שע"י קרבנות נעשה עליות העולמות דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס, דקרבן הוא ל' קירוב והו"ע קירוב הכחות והשמות כו' כמ"ש הבחיי, ועי"ז נמשך תוס' אור וחיות בעולמות וכמ"ש ריח ניחוח להוי' שנמשך תוס' אור בש' הוי' ובכל העולמות כו'. וזהו שבזמן בהמ"ק הי' מאיר גילוי אלקות וכמו העשרה נסים שהיו בבהמ"ק כו', וכמארז"ל כשם שבא ליראות כך בא לראות כו', ובפרט בקה"ק שהי' מאיר גילוי אוא"ס ממש, דמקום הארון אינו מן המדה כו', דכ"ז הוא ע"י הקרבנות כו'. וכ"ז הוא דוקא כשהקרבן נעשה כתיקונו, אבל אם יש בו איזה פסול הרי בטלה כל ההעלאה וההמשכה כו'. וכ"ה במצות תפילין שעי"ז

נמשכים מוחין לז"א, דד' בתים הן ד' מוחין כנודע, דהנה ז"א הו"ע מדות עליונות השייכים לעולמות כו', ומוחין הן גילוי לעצמו כו', והגילוי לעצמו וגילוי לזולתו ה"ה רחוקים מאד זמ"ז כו', הרי שע"י התפילין נמשך תוס' אורות בעולמות, אך זהו דוקא כשהתפילין הם כתיקונם ע"פ התו' בהקלף ודיו ובהכתיבה ובעשייתן כו', משא"כ כשיש בהם איזה פסול הרי בטל כל ההמשכה כו', וכ"ה בכל המצות שע"י נמשך תוס' אור וחיות בעולמות ודוקא כשנעשו כתיקונם כו'. ובזה הי' דוד משמח נפשו בעת צרתו שהי' לא טוב לו בגשמי' דמאחר שכל העולמות תלוים בדקדוק א' דתו' הרי אינם תופסים מקום כלל לגבי התו' כו', וע"כ גם אצלו לא היו הענינים תופסים מקום כלל ע"י אור התו' שהאיר בנפשו כו' ואדרבה הי' בשמחה מהאור דתו' כו'. ובילקוט שה"ש ע"פ עת הזמיר הגיע אי' בשם המכילתא הגיע זמנה של ערלה ליזמר, הגיע זמן שתעשו לי זמירה שנא' עזי וזמרת י"ה, הגיע זמנה של תו' להנתן דכתי' בה זמירות היו לי חוקיך, וכ"ה במד"ר שה"ש ע"פ הנ"ל, וא"כ י"ל זמירות מל' לזמר עריצים וכמו הגיע זמנה של

ערלה כו', והיינו שע"י הזמירות בעסק התו' עי"ז זומר העריצים ומכרית הקלי' המסתירים כו', וע"ד רוממות אל בגרונם ועי"ז וחרב פפיות כו', שצ"ל חרב של שתי פיות כו'. והענין הוא דהנה נודע דיניקת החיצונים יכול להיות על ב' אופנים או שמגביהים עצמן לקבל מבחי' מקיף עליון וכמ"ש אם תגביהי כנשר כו' וכתי' דרך הנשר בשמים, דמבחי' חיצוני' המקיף יכולים לקבל משום דשם