שמה

שבכדי להשפיע שכל אל הזולת צריך להגיע בשכל זה בעומקו ביותר, וגם צריך להמשיך לזה שכל חדש מכח המשכיל מעומקו ופנימיותו כו', וזהו דאי' בע"ח דנה"י החדשים נמשכים מן הכתר כו', והיינו בהגדלת ז"א דנה"י נעשה חג"ת וחג"ת נעשה חב"ד כו' נמשכים נה"י חדשים מהכתר שזהו מבחי' פנימי' הכתר כו'. ועד"ז י"ל כאן דענין וידבר הוי' אל משה זהו ההמשכה מבחי' פנימי' ועצמי' ח"ע בבחי' יסוד אבא כו', וי"ל שזהו בכדי שיהי' ההמשכה בבחי' מל' שהוא בחי' תושבע"פ כו' וכמ"ש במ"א בהביאור דחגרה בעוז מתני' כו'). דבר אל בנ"י הן בחי' נו"ה דאצי' כי ישראל הוא ז"א דאצי' ובני ישראל הן נו"ה כו', ובמאו"א אות ב' סנ"ב כ' בנ"י נ"ה בני הת"ת הנק' ישראל. לאמר אל בחי' מל' דאצי' מקור דבי"ע כו', וזהו מ"ש בכל פרשה וידבר ה' אל משה כו' שזהו ההמשכה דבאוא"ס כמו שנמשך ומשתלשל בפרטי הע"ס דאצי' עד בחי' מל' דאצי' וע"י המל' נמשך גם בבי"ע כו', והענין המבו' בהפרשה זהו האוא"ס הנמשך ומתגלה כו', והיא המצוה פרטי' המבוארת בהפרשה או הספור דברים שבה, שכ"ז הוא המשכה

מאוא"ס ב"ה ונמשך בפרטי המדרי' דאצי' וע"י מל' דאצי' נמשך גם בבי"ע כו', שעי"ז נעשה בנין ותיקון העולמות לפי אופן פרטי ההמשכה שבאותה הפרשה כו'. דמתחלה הרי התהוות העולמות הוא ע"י התו' ואח"כ ממשיכים תוס' אורות בעולמות, וכידוע דתכלית הכוונה בבריאת והתהוות העולמות הוא להמשיך אוא"ס בעולמות שזהו ע"י התורה, וכמארז"ל תנאי התנה הקב"ה במע"ב אם יקיימו ישראל את תורתי כו' והיינו שע"י התו' נשלמה הכוונה בהמשכת תוס' אורות כו', וזהו שת"ח נק' בנאים שהם בונים את העולם היינו שממשיכים תוס' אור בעולמות כו', ולא דברו חכמים אלא בהוה שע"י דבור התו' נעשה ההתהוות וכן התוס' אורות כו', וזהו"ע הדבור דתו' היינו מה שבאה בהתגלות בבחי' פרט באבי"ע כו'. וגם הרי התו' נמשך ונדבר בבחי' זמן פרטי דפ' ומצוה זו נא' בזמן פלוני ופ' זו בזמן אחר, וכמ"ש ויכתוב משה את כל דברי ה' ופרש"י מבראשית עד מ"ת ומצות שנצטוו במרה, ובהרבה פרשיות נא' בתו' גופא הזמן וכמו בשנה השנית בחדש הראשון, בחדש השני כו', וכמו"כ כל הפרשיות נא' בזמן מיוחד כו', ובד"כ

פ' נח נכתבה ונאמרה על זמן המבול ונח, ופ' לך לך כו' על הזמן דאברהם כו', וכן כל הפרשיות של מצות הרי נא' בחילוקי זמנים ובפרט ספורי מעשיות שבה שהיו רק לפי הזמן כמו פ' קרח ופ' בלק וכיוצא בזה, ונת"ל פ' קס"ח דבחי' הזמן הוא בעולמות בי"ע ובאצי' הוא בחי' ס' זמנים, וא"כ דבור העליון דתו' הוא שבא ונשתלשל בבחי' זמן וס' זמנים כו'. אכן זהו ההמשכה דרך פרט, אבל שרשה הוא בחי' מחה"ק שהוא בחי' א"ק בחי' אור כללי ונכללו כל פרשיות התורה יחד, אע"פ שלמטה ניתנו בזמנים חולפים כו' מ"מ שם נכלל הכל יחד, שהרי שם נכלל כל הזמן דשית אלפי שני דהוה עלמא וימוהמ"ש ותחה"מ הכל בסקירה א' כנ"ל פ' קס"ט, וע"כ גם התו' כמו שהיא שם נכלל הכל יחד כו', ומשם נסעה התורה ונמשכה באבי"ע בבחי' המשכה דרך פרט כו'. וזהו שיש ב' דעות בגמ' אם תו' חתומה ניתנה או מגילה מגילה ניתנה, דשניהם אמת, דמ"ד תורה חתומה ניתנה היינו כמו שהתו' היא בשרשה בחכה"ק דא"ק שהיא שם בבחי' כלל ונק' מא' סתום שלמע' מבחי' הגילוי וזהו חתומה ניתנה כו', ומ"ד מגילה מגילה ניתנה זהו

כמו שהתו' באה בהתגלות באבי"ע שכל פרשה ופרשה נאמרה בזמן מיוחד והוא המשכה מיוחדת כו', וזהו מגילה מגילה ניתנה כו'.