שדמ

משל לא"ס קדמונו של עולם, דכמו המשל הוא לבוש אל הנמשל כמו"כ בחי' חכ' דא"ק הוא בחי' לבוש לאוא"ס ב"ה כו'. ומה שנק' בשם משל הוא להורות דהאוא"ס המתלבש בחכ' דא"ק א"ז רק הארה לבד כ"א הוא בחי' אור עצמי כו'. וכמו המשל שמהות הנמשל מתלבש בו רק שמתעלם בתוכו אבל מ"מ הוא מהות הנמשל כו', וכמ"ש בתו"א ד"ה פתח אליהו ההפרש בין צמצום לפרסא, דצמצום הוא בחי' סילוק האור וממילא האור הנמשך עי"ז ה"ז רק הארה לבד כו', אבל פרסא הוא שמהות האור מתעלם בו כו', וכמו המשל שמהות הנמשל מתלבש כו'. וכמו"כ הוא בחי' חכ' דא"ק שמתלבש בזה בחי' עצמו' א"ס כו' (ועמשנת"ל פקל"ז). וזהו קוב"ה אסתכל באורייתא דקוב"ה הוא בחי' עצמו' א"ס בחי' כדוגמת עתיק כו' שלמע' מע' מבחי' הכלל דא"ק, והוא אסתכל באורייתא שהוא בחי' א"ק אור כללי ועי"ז ברא עלמא כו'. והענין הוא דהנה גם בתורה יש בחי' כלל ופרט, דהרי כל הפרשיות שבתורה ה"ה ע"פ הדבור דוקא וכמ"ש בכל פרשה וידבר ה' אל משה כו', והדבור הוא בחי' פרט וכידוע בענין מחו"ד דמח' הוא כלל ודבור פרט כו', ופרטי

הדבור דתו' הוא ההמשכה פרטי' בע"ס דאצי' כו'. וזהו שברוב הפרשיות נא' וידבר ה' אל משה דבר אל בנ"י לאמר, וידבר הוא ל' הנהגה והמשכה כמו ידבר עמים כו', הוי' הוא חכ' דאצי' הכולל ע"ס דאצי' וכמ"ש והוי' בחכ' כו', דעיקר ש' הוי' הוא בחכ' כו', דאצי' בכלל הוא ש' הוי', דזהו ההפרש בין אצי' לבי"ע דאצי' ש' הוי' ובי"ע ש' אד' וש' אלקים כו', ובאצי' גופא ש' הוי' הוא בחכ' מפני שחכ' כוללת כל הע"ס וכל ההשפעות שבאצי' הוא ע"י החכ' כו', ע"כ נק' החכ' ש' הוי' היינו שהיא עיקר האצי' כו' וכמ"ש במ"א ועמשנ"ת לעיל פרק הנ"ל. אל משה הוא יסוד אבא דאצי' (דההשפעה הוא מבחי' היסוד כו', וענין ההמשכה מש' הוי' אל משה, דלכאו' מאחר דמשה הוא בחי' יסוד אבא א"כ מהו ההמשכה מהחכ' אל היסוד כו', י"ל דהנה ידוע דיסוד שבשכל שרשו מבחי' קדמות השכל וכמ"ש אשרי משכיל אל דל, דל הוא בחי' יסוד כנודע, ושרשו הוא מבחי' משכיל דוקא כו', משום דההשפעה אל הזולת הוא מכח עליון דוקא כו'. דהנה ידוע דבכדי להשפיע אל הזולת צ"ל השכל אצלו בבחי' התיישבות ובבחי' תפיסה

בכלי מוחו ביותר, שזהו דוקא ע"י העומק ופנימי' הענין דכאשר יודע את השכל בעומקו ופנימיותו אז הוא אצלו בבחי' התיישבות היטב כו', גם צריך להמציא ענינים והסברים במה להסביר הענין אל הזולת, וכמו"כ צריך לשנות את השכל שיהי' לפ"ע המקבל כו', כי השכל כמו שהוא אצלו ה"ה למע' עדיין משכל המקבל ולא יבין אותו ע"כ צריך לשנותו שיבא השכל באופן אחר מכמו שהוא אצלו ויהיה לפ"ע המקבל כו', ובכדי לשנות הענין ולהמציא ענינים הנ"ל צריך ג"כ לידע עומק ופנימיות הענין, ועוד צריך לבא לעומקו יותר מבכדי התיישבות הנ"ל, והעיקר שצ"ל בזה התעצמות הענין והוא שהענין שכלי יתעצם אצלו ואז יכול לעשות עמו מה שירצה ולשנותו בכמה אופנים שונים כו'. ובאמת בכדי לשנות הענין ובפרט בכדי להמציא ענינים זהו מכח המשכיל דוקא, שמשם נמשך השכל גלוי ומשם נמשך ג"כ המצאת הענינים במה להביא את האור שכל אל הזולת, דדוקא מי שביכולתו להמציא שכל חדש ביכולתו ג"כ להמציא ענינים במה להביא כו', ובכח המשכיל גופא זה בא מעומק כח המשכיל יותר, כי יותר בנקל להמציא שכל חדש

מלהמציא ענינים לאור שכל שכבר בא בגילוי כנראה בחוש, והיינו שזה בא מעומק ופנימי' כח המשכיל יותר כו'. הרי