שמב

ואיחור כלל כו'. וע"כ ה"ז בחי' ממוצעת בין למע' מהזמן והזמן, שהרי בבחי' א"ק לא יש שם גם בחי' ס' זמנים ומ"מ בבחי' א"ק שייך עכ"פ לו' שיהיו נסקרים בסקירה א' שהיא בחי' מח' א' כו', דע"ה דמח' א' ה"ז הוראה דהמח' היא ג"כ לא בבחי' מח' עדיין כו' (דבד"כ ענין היחידות שולל ענין המציאות דכל שהוא במציאות אינו בחי' יחידות כו', והיינו שהוא בעצמו אינו בבחי' היחידות דמאחר שהוא בבחי' המציאות ה"ה בבחי' ריבוי בעצם מהותו כו', וכמו יש לי רב דהיינו בחי' המציאות בעצם ע"כ אמר יש לי רב כו', וכמו כי רבה כי גדלה דהיינו ריבוי התפשטות הישות כו', דכל שהוא בבחי' מציאות דבר ה"ה בבחי' ריבוי והתפשטות כו' והיחידות שולל זה כו', הרי דיחידות ומציאות המה הפכים זמ"ז כו', וגם כל דבר שהוא במציאות הרי יכול להיות עוד דבר שכמוהו מאחר שהוא ג"כ בבחי' מציאות דבר כו', וכמו היחיד בדורו בהכרח שיש בו דבר שבזה הוא מובדל מכולם וע"כ הוא יחיד כו'. וא"כ מה שנק' מח' א' ה"ז הוראה שאינו בבחי' המציאות כו', והגם דנק' אחת ולא יחיד כו', ה"ז עכ"פ כמו

העקודים שעקוד בכלי אחד, דמבו' הפי' בזה שהכלי היא בבחי' אחד כו', וכ"ש שהוא כן בבחי' א"ק כו'), ומ"מ ה"ז בבחי' מח' וסקירה א' כו'. הרי שבא"ק יש בו הענין דזמן ובלי זמן, שהרי א"א שאינו בבחי' זמן כלל שה"ה מ"מ בחי' סקירה א', וגם אינו בבחי' הזמן שהרי ההתכללות שבו הוא שהן שם בבחי' בלתי מציאות לגמרי ואינו שייך שם קדימה ואיחור כו'. וזהו מה שא"ק הוא תחלת ההתהוות דנת"ל שיש בא"ק ב' ענינים שהוא תחלת ההתהוות ובחי' כוללת כו', והיינו שאינו רק תחלת ההתהוות לבד כ"א הוא בחי' כוללת שכל מה שיתהווה הכל הוא כלול בא"ק כו', ואופן ההתכללות בו הוא בבחי' בלתי מציאות לגמרי והיינו שהוא כמו תחלת התהוות דבר שהוא דבר אחד ופשוט כו', וכמו חומר הראשון הנושא הד' צורות כו' וכנ"ל. ונמצא דבא"ק יש בו ב' הענינים ע"כ הוא בבחי' ממוצע כו', דהרי עצמות אוא"ס ה"ה למע' מגדר הזמן לגמרי והעולמות הן בבחי' זמן כו', ובחי' א"ק להיות בו ב' הענינים הנ"ל ע"כ זהו מדרי' ממוצעת שע"י מדרי' זו יהי' מא"ס ב"ה שלמע' מגדר זמן לגמרי התהוות בחי' סדר זמנים כו'.

וע"פ הנ"ל יובן מה שהד' ספרים נאמרו מפי שלישי המדבר כו', דהנה לכאו' א"מ מפני מה אין מבטלין ת"ת מפני מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, וכמו בהפרשת תרומה שאפשר להיות ע"י שליח כו', ואיך יעסוק הוא בפי' וביאור המצוה ולא יעסוק בהמצוה עצמה כו', ובפרט שיש מצות שכשנעשים ע"י אחרים ולא על ידו אין לו המצוה ואיך אין מבטלין כו', ובהכרח לו' שיש מעלה בתורה על המצות. דהנה המצות הן תחת הזמן וכמו מצות מצה בפסח שהוא בזה הזמן דאז נמשכים כל ההמשכות כו', וכן מצות שבת וכה"ג הכל הוא בזמן דברגע קודם או אחריו לא יש המצוה כ"א בזה הזמן דוקא כו', וכ"ה במקום וכמו קרבנות שצ"ל במקום ההקרבה דוקא ומחשבת חוץ למקומה או חוץ לזמנה פוסל כו'. משא"כ התורה אינו תחת הזמן שהרי כל העוסק בתו' עולה כאלו כו' גם שאינו זמן ומקום ההקרבה כו', וכן הלומד הל' פסח בסוכות כו', רק שדבר בעתו מה טוב, אבל מ"מ ישנה לההמשכה כו'. והיינו לפי שהתו' היא בחי' חכ' הקדומה דא"ק שלמע' מבחי' הזמן ע"כ גם התורה היא למעלה מהזמן כו', משא"כ מצות ה"ה בחי'

התגלות שבאו בבחי' התגלות פרטיות ע"כ הן בבחי' הזמן כו', והגם שבתורה יש ג"כ בחי' כלל ופרט וכמשי"ת, מ"מ כללות התורה היא בבחי' א"ק כו'. וזהו מה שתורה נאמרה משלישי המדבר דהיינו בחי' א"ק שזהו בחי' שלישי המדבר ומגלה כו', אבל משנה תורה משה מפי עצמו אמרו, דהנה משנה תורה הוא בחי' התגלות, שהרי כל הענינים שבהד' ספרים הראשונים נאמרו ונשנו במשנה תורה כו', ולהיות שזהו בחי' התגלות ע"כ נאמרה ממשה מפי עצמו כו', רק התחלת התורה נאמ' אלה הדברים כו', מפי שלישי המדבר כו', וזהו כמו בעשרת הדברות דכתיב וידבר אלקים את כל הדברים האלה, דהיינו שכל התו' היא בכלל העשה"ד כו', דהיינו דכל מה שנפרט בתושב"כ וגם בתושבע"פ הכל כלול בעשה"ד כו', וזהו כל הדברים האלה כו'. וכמו"כ כאן נא' אלה הדברים כו' להורות שכל הדברים דמש"ת ע"ה שהן בחי' התגלות מ"מ הכל הי' כלול בבחי' הכלל דא"ק כו', וע"כ נא' ג"כ ההתחלה מפי שלישי המדבר שזהו בחי' הכלל דמחה"ק דא"ק כו', גם י"ל להיות שהתו' הרי גם הפרטים המה עצמי' כו'. וזהו אלה הדברים דמשנה תורה ע"ה

שהוא בחי' התגלות ה"ה אותן הדברים ממש שבבחי' הכלל דא"ק כו', ע"כ נא' ההתחלה מפי שלישי המדבר להורות שזהו בחי' הכלל כו', וכל משנה תורה נא' מפי