שלט

בפרטי הדברים הרי התואר הוא המעלה, וכמו בדומם שיש אבנים פשוטים ואבנים טובות המאירים שהכל הוא דומם רק שמחולקים במעלתם והוא התואר שלהם כו', וכמו"כ בכללו' גדר הדומם היינו מע' הדומם וגדר הצומח מע' הצומח וכן גדר החי כו'. וגדרו ומעלתו של הדבר זהו מקומו היינו תפיסתו שנתפס לדבר מה והוא המתאר אותו כו', רק שבגשמי' הרי התפיסה היא בהגשמה ממש ותופס מקום גשמי, וכן התואר והציור שלו הוא בגשמי שיש בו אורך ורוחב כו' (ובאמת לא זהו מקומו האמיתי כ"א המעלה והגדר שלו זהו מקומו האמיתי כו' כנ"ל). ולמע' ברוחני' בעולמות עליונים כמו המלאכים וכדומה התפיסה שלהם אינו בגשמי כ"א תפיסה רוחני' בערכם ומעלתם כו', וכמ"ש במ"א דהתחלקות המלאכים במה שמחולקים זמ"ז הוא בהשגתם ובאופן העבודה שלהם, וכמו מחנה מיכאל באהבה שיש בזה ק"פ אלף מחנות והיינו שהן מחולקים באופן השגתם ועבודתם וזהו ערכם ומעלתם, וזהו בחי' המקום שלהם כו'. ומ"מ צ"ל דבעולמות בי"ע גם בחי' המקום הרוחני הוא בחי' מקום שנתפס באורך ורוחב, וכמארז"ל מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה

עובי כל רקיע כו' בין כל רקיע כו', רגלי החיות כנגד כולם שוקי החיות כו', וע"ה שכ"ז ענינים רוחני' וכמ"ש במ"א בענין ורגליהם רגל ישרה ת"ק י"ה כו', מ"מ צ"ל שיש בזה ג"כ תפיסה בגשם וכמו מלאך בשליש עולם עומד הרי שהוא נתפס בגדר העולם, איך שנפרש אם הפי' שהמלאך הוא שליש מהעולם או שהפי' הוא שהעולם הוא שליש מהמלאך הרי מ"מ הוא נתפס בעולם כו', וכן מובן ממשארז"ל ברכות ד"ד מיכאל באחת וגבריאל בשתים כו', והיינו לפי שהעולם תופס איזה מקום לגבי המלאכים לכן מיכאל די לו בטיסה א' וגבריאל בשתים כו', ואלי' שהי' גופו תחלה גשמי מד"י שבארץ ונהפך לרוחני צריך ארבע טיסות כו', וזהו לפי שהמלאכים הם בגדר מקום מצד הגוף שלהם ע"כ העולם תופס מקום לגביהם כו'. והתחלת ענין המקום הוא מבחי' מל' והיינו דמבחי' המל' נתהווה בחי' המקום בבי"ע כו', ולמע' מבחי' המל' לא יש בחי' המקום כו', ומ"מ יש בחי' מקום גם באצי' רק ששם זהו רק במעלה ומדרי' לא באיזה תפיסה בגדר מקום חומרי ח"ו. וכמו מעלת החו"ב זהו מקומם ובזה הם למע' מבחי' ז"א כו', וכן מע'

החסד על הגבו' זהו מקומו כו', והיינו בבחי' הכלים דע"ס שבזה ניכר מעלת ומדרי' כאו"א מהספי' וזהו מקומם כו'. והנה כמו שהן בבחי' מקום כמו"כ הן בבחי' זמן, דכל מה שנתהווה ה"ז בבחי' זמן דלבד זאת שנתהוו מן ההעדר להוי' הרי הי' זמן שלא היו ונתהוו ונתחדשו כו', א"כ ה"ה תחת הזמן כו'. הנה זהו בחי' הזמן בכלל מה שיש לעולם זמן והיינו מה שהעולם וכל מה שנתהווה בעולם ה"ה הווים ונפסדים כו', וזהו"ע הזמן מה שנתחדשו הרי לא היו מקודם כו', ומה שיתבטלו אח"כ וכמ"ש שמים כעשן כו' וה"ז ענין הזמן בכלל, אבל משו"ז אין לומר זמן פרטי כמו שית אלפי שנין כו', דזמן הכללי הוא שהעולמות הן זמניים ולא נצחי' אבל לא יחוייב עדיין משו"ז התחלקות הזמן הפרטי דשית אלפי שנין כו' (ובענין האור כבד לומר ענין הזמן באופן כזה דע"ה שהאור ג"כ קדמו ההעדר ואינו בבחי' גילוי ההעלם כו' וכמ"ש במ"א, מ"מ הרי כשנתהווה האור ה"ה בבחי' דבקות במקורו וקיומו הוא בבחי' קיום עצמי ויכול להיות שיתבטל ח"ו, מ"מ בעת קיומו הוא בבחי' קיום עצמי כו' וכמ"ש במ"א), רק ענין

התחלקות הזמן העיקר הוא בהאור והחיות שבהנבראים כו'. וכנודע בענין והחיות רצו"ש דקאי על האור והחיות האלקי שבנבראים שהוא בבחי' רצו"ש כו', והטעם הוא הא' מפני שהוא