שלח

פנימי' הכתר) שנמצא בין הנאצלים כו', (וזהו הנמשך בחו"ב ע"י בחי' ד"ע המחליף מקום הכתר כו'), וכמ"ש במ"א. וזהו מה שא"ס ע"י התלבשותו בחכ' דא"ק מתלבש בחכ' דאצי' והוא בחי' עצמי' האצי' שזהו מבחי' פנימי' ועצמי' א"ס ב"ה כו'.

קיצור. וכ"ז בחי' חיצוניות א"ק אריך דעולמות, אבל פנימיות א"ק בחי' ראשית הקו שהוא עתיק דא"ק עם היותו או"פ ה"ה בבחי' העתקה מעולמות כמו עתיק דאצי', והיא בחי' הי"א שבקדושה. ולפ"ז א"ק בחי' ממוצע גם מצד אוא"ס, ובחי' הי"א המתלבש בחכ' דא"ק (דוגמת עתיק דברי' בג"ר דברי') ומאיר בפנימיות חכ' דאצי', וזהו שבקש משה הראיני נא את כבודך, ך' כתר א"א שיעור סוכה, ולמעלה מכ' עתיק, והוא בחכ' בחי' אור, כבדך חסר דלא אתפתחא לשבילין, וי"ל שזהו נתיב הל"ב שכל מופלא.

קסח) וענין הממוצע דא"ק מה שהוא בבחי' כלל לגבי העולמות. הענין הוא דהנה כל מה שנתהווה בעולמות הוא תחת הזמן, דאא"ל עולם בלא זמן ומקום שזהו מציאות העולם כו', ובעולמות עליונים היינו עולמות בי"ע הרוחני' בחי' המקום שבהם אינו בבחי' גשם כמו המקום שלנו, וכמו שהסכימו כל החוקרים שלמע' מגלגל התשיעי לא יש שום מקום כלל, והיינו שאין שם מקום גשמי כ"א מקום רוחני כו'. ואפשר שיובן ע"ד מ"ש בלק"ת בהביאור דשוש אשיש שמצינו באדם כמה כחות שהן במקום אחד כמו השכל והרצון והמח' והכל במוח (נר' דהכוונה שם על הרצון שהוא פנימי' המדות שיכול להיות גם היפך המדות שבלב הטבעים רק מפני חיוב השכל כו', וכמו להושיט רגלו במים חמים ביותר לצורך רפואה כו', או שמצטער מדבר תענוג מפני ידיעתו שאצ"ל כן כו', וכן להתענג בדבר צער כמו בתענית וסיגופים שהם תיקון לנפשו כו', שכ"ז הוא מן הרצון שע"פ השכל והוא חיות המדות כו', וכמ"ש בלק"ת ד"ה בהעלותך הא' ומבו' במ"א), וכן בכתיבת איזה שכל יש בזה ד' מיני כחות שונות כו' כמש"ש, והרי כל כח יש

לו מקום רק שאינו נתפס בגשם וע"כ יכולים להיות כולם במקום א' כו'. ועיקר ענין המקום הוא במע' ומדרי' דמעלת הדבר זהו מקומה של הדבר, וכמו אין לך דבר שאין לו מקום והיינו שיש לו תפיסא ואינו דבר בטל (בל"א עס איז עפעס אזאך און האט א ביטרעף וזהו מקומו כו'). ויובן זה יותר מהעדר תפיסת מקום וכמו בהעדר תפיסת מקום דקטן לגבי הגדול שאינו תופס מקום לעצמו (ער פאר לירט זיך ער האט ביי זיך קיין ווערט און קיין ביטרעף), דזהו מפני שאינו מוצא בעצמו שום מעלה וערך לגבי הגדול ע"כ אינו תופס מקום לעצמו כו', וכמו"כ הוא בתפיסת מקום שהוא מעלת הדבר (דער ביטרעף) שזהו התפיסת מקום שלו כו', ואין הכוונה בזה בתפיסת מקום לגבי הזולת (שזהו ממילא שתופס מקום גבי זולתו), רק הכוונה שתופס מקום בעצמו מצד מעלתו שזהו המקום שלו כו', וזהו"ע המקום שהו"ע המע' ומקומו של כל דבר (דער ביטרעף פון יעדער זאך) הוא לפי מעלתו של הדבר כו'. ובגשמי' ג"כ ענין המקום הוא שמתאר את הדבר והוא הגבלת והגדרת הדבר, וכמו גדר הדומם וגדר הצומח כו', שזהו"ע תואר הדבר

שהוא הגדר כו', והיינו מעלתו מעלת הדומם ומעלת הצומח לא עצם מציאות הדומם כ"א מעלתו והוא גדרו ותארו כו'. וכמו