שכח

ענין ידיעת ההפלאה דאוא"ס כו', וידוע שיש בזה ב' ענינים ידיעת ענין ההפלאה וידיעת אופן ההפלאה כו', וכ"ז אינו גילוי המהות ממש כו'. ועד"ז י"ל בבחי' החכ' בענין הידיעה גם בבחי' פנימי' הכתר כו'). וזהו דאופן הביטול שמבחי' חכ' הוא שהוא בבחי' ציור, לא כמו הביטול שמצד המקיף שמתבטל ממציאותו לגמרי מכל וכל כו', משא"כ בהביטול דחכ' הגם שבטל במציאות לגמרי מ"מ ה"ה באיזה ציור כו', והיינו מצד שהביטול הוא ע"י הידיעה והרגש פנימי כו', וכמו משה שהי' בבחי' ביטול במציאות ודיבר ה' אל משה פא"פ כו', ומ"מ הי' על עמדו גם בעת הנבואה כו', וזהו לפי שהי' בחי' חכ' כמ"ש מן המים משיתיהו שהו"ע ידיעה פנימי', וע"כ בכל הגילוים שלו ובכל העליות הי' בבחי' ציור ע"ה בבחי' העדר המציאות לגמרי כו' (והו"ע מוח שליט על הלב גם על פנימי' הלב, התגברות בחי' גדלות המוחין להיות בבחי' התיישבות ובבחי' ציור, הגם שבאמת הוא לא בבחי' מציאות כלל כו'). (וי"ל שזהו מ"ש בסש"ב פי"ט בענין הביטול דכח החכ' שבנפש הגם שתהי' אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי ולא

ישאר ממנה מאומה ממהותה ומציאותה הראשון כו', דקדק לומר ממהותה ומציאותה הראשון לא שתהי' בבחי' העדר המציאות לגמרי כו', ואעפ"כ תתבטל שם במציאות לגמרי כו'), וע"כ להיות שהחכ' היא בבחי' ידיעה לכן בה וע"י בא האור בבחי' הגבלה להיות בבחי' או"פ בעולמות כו'.

קיצור. וכמו במשה שהי' בחי' חכ' כתי' ופני לא יראו, וכמו הנשמה דמשכנה והשראתה הוא במוח שבראש, ואינו מושג מהותה כלל, וזהו דאבא יונק ממזלא הנמשכים מפנימיות הכתר בבחי' יניקה בלבד, וי"ל כמו פנימיות התורה שהיא בבחי' ידיעת המציאות לבד, ובפי' ספ"ד דרדל"א אינו משיג מהות העצמות שבתוכו, ולפ"ז לעתיד יהי' התחדשות הידיעה בכל המדרי', ובחי' חיצוניות האור בחכ' הוא בחי' הארה, ובחכ' דתורה בחי' מהות העצמית, ולהיות שחכ' היא או"פ ידיעה פנימיות זה אלי ועי"ז אני והוא (ובמ"א שהן ב' מדרי' שבכתר, והוא הוא בחי' פנימיות הכתר, וז"ע הוא ושמו והיינו בחי' הפנימיות ששורה בחכ') ולכן הביטול דחכ' הוא בבחי' ציור, וכמו משה שהי' על עמדו (וי"ל דז"ש בסש"ב ממהו"ע הראשון), וע"כ החכ' מגביל את האור.

קסד) אמנם בחי' חכ' דתו' היא בחי' החכ' שלמע' מאצי' והיא ממוצע להיות התהוות הנאצלים מאוא"ס ב"ה. דהנה אי' בע"ח שער ס' אבי"ע פ"ג דמ"ש כולם בחכ' עשית זהו בחי' החכ' שלמע' מאצי' והיינו בחי' חכ' דא"ק כו', דאוא"ס ע"י התלבשותו בחכמה דא"ק הוא מתלבש באצי' כו', וזהו בחי' החכ' דתו', דגבי תו' נא' כאשר יאמר משל הקדמוני שהוא משל לא"ס קדמונו ש"ע ומשל הוא לבוש כנודע, והיינו בחי' חכ' דא"ק שהיא בחי' לבוש להאוא"ס המלובש בא"ק וזהו בחי' חכ' דתו' כו'. והענין דהנה ידוע דא"ק הוא בחי' ממוצע בין אוא"ס המאציל אל הנאצלים והנבראים כו', והיינו להיות דאוא"ס הוא אינו בערך העולמות כלל כו', ובכדי שיתהוו העולמות מאוא"ס צ"ל ממוצע, וזהו בחי' א"ק שהוא ממוצע בין אוא"ס לעולמות כו'. וצ"ל איך א"ק הוא בבחי' ממוצע שהרי גם א"ק הוא באין ערוך לגבי אוא"ס ונק' אדם דברי' דכללות כו' כנודע. ולעיל פק"ס וקס"א נת' שהממוצע הוא האור הנמשך מאוא"ס (הן בחי' הקו והן האור דאצי'