שכב

ה"ז בערך הנבראים כו', וע"ה שהגבול שבנבראים הוא באין ערוך כלל לגבי הגבול שבאצי' כו', מ"מ להיותו בבחי' גבול ה"ז מגביל את האור להיות בערך ובגדר מקור לנבראים כו', וכמ"ש באגה"ק איהו וגרמוהי חד לברוא כו', שזהו ע"י הכלים כו' (ובאגה"ק שם הקשה איך הוא חד עם גרמוהי כו', וי"ל הכוונה שם שהיחוד הוא רק הנוגע להתהוות לא שהן בבחי' יחוד ממש, כמו יחוד האור עם המאציל עליון שהוא בבחי' יחוד ממש להיותו בבחי' אור כו', והיחוד עם הכלים הוא שמתייחד עמהם רק לברוא בהם וע"י כו' וכמשנת"ל פקנ"ה, וזה גופא הוא מפני שהכלי היא ג"כ אלקות ממש כו', והאור הוא שבא במדה וגבול אם שע"י הצמצום הוא בא ונמשך בבחי' גבול כו', או שכך הוא גם בשרשו ומקורו כו'). ובמ"א מבואר שהכלים הם רק בבחי' כח המגביל והיינו שפועלים ההגבלה חוץ לאצי' כו', שההארה כשתומשך חוץ לאצילות תהי' בבחי' גבול כו' וכמ"ש במ"א (וכ"ה בעה"ק שהן רק כח הגבול כו', וכ"מ בפרד"ס, ובאגה"ק כ' שהן גבול ותכלית כו' וכמ"ש במ"א). וע"כ האצי' ע"י שכלול מב' מדרי' אורות וכלים (דלמע'

מאצי' לא יש עדיין כלים כ"א באצי' דמשו"ז נק' אדם דעשי' כמ"ש במ"א), עי"ז הוא בבחי' ממוצע בין אוא"ס אל הנבראים כו'. וענין האמצעי הוא בב' ענינים להיות התהוות הנבראים שזהו ע"י אור האצי' דוקא (לפי שההתהוות צ"ל דוקא מהאור הדבוק במקורו כו' וכמ"ש באגה"ק ובמ"א), וגם בכדי להיות ידיעת אלקות בעולמות וכמ"ש הפרד"ס שע"י האצי' יודעים הנבראים מאלקות גם מבחי' אוא"ס שלמע' מאצי' כו', וכמשנת"ל פ"ו דבכדי שיהי' בנבראים ידיעת והשגת אלקות והרגישות אלקות (שז"ע חו"ב ומדות כו'), כ"ז הוא ע"י אמצעית אצי' כו', והיינו שע"י שהאור דאצי' הוא בבחי' מדה וגבול לפ"ע העולמות כו' (והיינו העולמות שלמע' מאצי' ועולם האצי' כו'), וע"י הכלים שהן בבחי' גבול ותכלית בערך בי"ע כו', הנה ע"י הכלים נמשך הארה אלקי' גם בבי"ע להיות עכ"פ ידיעת והשגת אלקו' כו'. אך הידיעה שבבי"ע היא בחי' ידיעת המציאות לבד להיות דמה שבא מאצי' לבי"ע ע"י אמצעית אצי' (ע"פ מא' קו המדה כו') הוא בחי' אור של תולדה לבד כו', וע"כ הידיעה היא רק בבחי' המציאות דאלקות וג"ז לא

בבחי' ידיעה ממש שנדע ממש את המציאות דאלקות כו', מפני שכל ידיעתנו באלקות הוא מהנבראים שנבראו (והיינו שמפעולותיו ית' אנו יודעים את אלקות כו'), ע"כ כמה שנשלול את החומרי' והישות ונקשור עצמינו אל הדקות והרוחניות לא נדע מציאות אלקות ממש, רק אנו יודעים מציאות הרוחניות אבל לא מציאות אלקות כו', כ"א נשמות הגבוהות ובפרט נשמות דאצי' יודעים מציאות אלקות כו', אבל סתם נשמות אינם יודעים גם את מציאות אלקות ממש כו', ומ"מ ע"י הידיעה במציאות הרוחני אנו יודעים ג"כ מציאות אלקות לא בבחי' ידיעה ממש כ"א בבחי' השערה עכ"פ כו', וע"י תומ"צ הרי יש גילוי אלקות ממש כו', וכללות ידיעת הנבראים באלקות זהו ע"י אמצעית האצי' כו'.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש וידבר משה אל ראשי המטות כו', דהנה ההפרש בין שבטים למטות, דשבטים הן ענפים המתפשטים מן האילן דע"ה שאינם גוף האילן ה"ה מסתעפים ומתפשטים מגופו של אילן ויונקים ממנו כו', והמטה הוא שנתקשה ונעשה דבר בפ"ע ואינו יונק מן האילן כו'. והדוגמא מזה ברוחניות דהנה האבות הן המרכבה בחי' חג"ת דאצי' והן בחי' מרכבתא עילאה שזהו גופא דאילנא כו'.