שטו

בבחי' מקיף, דכאשר הרצון להתחכם הוא בתוקף ההתגלות לא יתחכם כו', כי זה מבלבל לההתחכמות כו', רק כשרוצה להתחכם והוא בבחי' מקיף מרחוק אז ישכיל ויתחכם כו' כמ"ש במ"א. הרי שבהתגלות הרצון אא"ל התגלות השכל, כ"א כאשר נפסק ומתעלם הרצון ונשאר רק אפס קצהו אז הוא התגלות השכל כו'. וכ"ה במוחין ומדות דכאשר המוחין הם בהתגלות אא"ל התגלות המדות, רק כאשר נפסק ומתעלם אור המוחין אז יכול להיות התגלות המדות כו' וכידוע. וכמו"כ במוחין גופא בחו"ב כו', דהגם שנקודת ההשכלה מתלבשת בהשגה שהרי כל ענין ההשגה הוא להבין את הנקודה ולפרט הפרטים שבה כו', מ"מ א"ז עצמות החכ' שהרי עצמות החכ' הו"ע ראי' והתאמתות וההנחה שמצד ההתאמתות שזה א"א לבא בהשגה כו', וגם בנקודת ההשכלה (דהיינו מה שמהחכ' בא בחי' שכל גלוי כו'), הרי העיקר הוא ההנחה שכלי' שהוא ג"כ ענין התאמתות כו' וכמשנת"ל פמ"ב, וכאשר מאיר בחי' ההתאמתות וגם ההנחה שכליות אין מניח לענין השכל והשגה (דאס דער לאזט ניט צום השגת הענין), דהרי התאמתות ה"ז למע' הרבה מהשגה וע"כ הרגש ההתאמתות

אינו מניח לענין ההשגה כו'. והגם שמבו' במ"א שע"י בחי' הראי' דחכ' תהי' ההשגה ג"כ באופן נעלה ביותר שבא על עומק הענינים שבהשכלי ביותר כו', האמת כ"ה דכאשר יודע עצם הענין בבחי' ראי' שהוא במהות הדבר ה"ה בא בהשגה ג"כ על עומק ופנימי' הענין בהשכלות עמוקות ביותר כו', אך זהו דוקא כשמתעלם ההתאמתות כו', דכאשר ההתאמתות היא בהתגלות א"ז מניח לההשגה, כ"א כאשר מתעלם ההתאמתות ומ"מ ה"ה יודע את הענין בעצם מהותו אז תהי' ההשגה בעומק הענין ביותר כו'. וזהו מה שנת"ל בד"ה הנ"ל דכאשר מייגע באיזה ענין שאינו מובן ונופל בשכלו שהוא באופן כך וכך ומתיישב אצלו הענין, וכאשר רוצה להביא הענין לידי השגה עדיין אינו מושג כו', שזהו לפי שבתחלה הי' אצלו בבחי' הנחה שכלי' לבד כו', והעצה הוא שיקשר עצמו (ער זאל זעך צו טראגין) איך הי' אצלו הענין בעת ההנחה כו', ומתחדש בהתקשרות הזאת דכאשר מקשר עצמו עוד הפעם אל ההנחה אז הוא בבחי' ירידה מעצם ההנחה (ער איז שיים א(גיטראטין מההנחה ממש), והוא שייך יותר אל השכלי מאל ההנחה כו', ועי"ז יבא אל השגת

הענין כו'. וזהו ההפרש דכאשר ההתגברות היא ההנחה אז השכלי בהעלם וכאשר השכלי הוא בהתגלות אז ההנחה היא בהעלם כו', ואז תהי' ההשגה כו', הרי דמהתגלות החכ' אא"ל השגה דבינה כ"א כאשר מתעלם אור החכ' ונשאר רק אפס קצהו אז תהי' ההשגה דבינה כו', הרי דבכחות הנפש בהתגלות הכח העליון אא"ל התגלות כח רק כאשר נפסק ומתעלם הכח העליון אז יהי' התגלות הכח התחתון כו'. וכמו"כ הוא למע' באצי' הספי' דכאשר הספי' העליונה מאירה בגילוי אא"ל התהוות ואצי' ספי' התחתונה, ובכדי שיהי' התהוות ואצי' הספי' התחתונה צ"ל הפסק בהתפשטות הספי' העליונה כו', וז"ע קו המדה שהוא ההגבלה להגביל התפשטות הספי' בכדי שיהי' אצי' הספי' האחרת כו', וזהו דקו המדה הוא בחי' גבו' שזהו לפעול ההגבלה והעדר התפשטות הספי' כו'. וזהו הטעם מה שבהשתל' הספי' כל מה שנשתלשל ממדרי' למדרי' מתגלה בחי' הדינין והגבו' יותר כו', שהרי הכתר הוא בבחי' רחמים פשוטים כו', והחכ' אי' בחייט שיש בה קצת דין כו', ובינה מינה דינין מתערין רק שזהו בסופה בבחי' חיצוני' הבינה כו', ובז"א יש חו"ג כו', ועיקר ההתחלקות הוא בז"א ע"י בחי' הגבו' כו', ומל' עיקר בנינה הוא מהגבו' כו' כנודע.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.