שיד

ותתבטל שם במציאות לגמרי כו', אעפ"כ זה רצונה וחפצה בטבעה כו' (רק להיות שזהו בבחי' רצון עכ"פ מבו' במ"א שזהו עדיין בבחי' יש מי שרוצה כו', וזהו ההפרש בין מקיף דחי' למקיף דיחידה שאינו בבחי' רצון כלל והוא כשלהבת העולה מאלי' בלי בחירה ורצון כלל כו' וכמ"ש במ"א), והיינו מפני שבמדות אין בזה הרגש האלקי כ"כ כ"א ההרגש דקרבת אלקים לו טוב, וברצון דרעו"ד הוא הרגש הא"ס ביותר ע"כ הוא בבחי' ביטול כל מציאותו כו'. הנה גם באופן התעוררות הרצון הרי שע"פ טו"ד הוא דוקא לאחר שמתעלם ההשגה וההתבוננות, ורעו"ד הוא שההתעוררות היא בעת תוקף התגלות אור המוחין (והיינו כמ"ש במ"א דבכוחות הגלוים הרי מוחין ומדות א"א להיות יחד דבעת התגלות המוחין הוא למעלה מהמדות, והמדות מבלבלין אל המוחין, ודוקא לאחר הפסק המוחין יכול להיות המדות כו' וכמו שמבו' כאן, ובכחות הנעלמים יכולים להיות ביחד דבעת התגלות המוחין יכול להיות המדות (וברעו"ד המבו' כאן הוא דוקא בעת תוקף התגלות המוחין כו'), והוא מפני שהמדות אינם בבחי' הרגש עצמו, וגם המדות אינם

מבלבלים אל המוחין כו', וזהו דברעו"ד התעוררות הרצון הוא בתוקף התגלות המוחין. ועוד דבמדות הרי המדה היא מן ההשגה וההתבוננות, וכמשנת"ל פק"נ שיש התבוננות מיוחדת למדת האהבה והתבוננות מיוחדת ליראה, וברעו"ד התעוררות הרצון הוא מההרגש דא"ס היינו לא מהרגש ההפלאה דא"ס כ"א מהרגש הא"ס, וההשגה וההתבוננות בההפלאה דא"ס הוא בכדי להביאו להרגש הא"ס, ומזה הוא שמתעורר בתוקף הרצון כו', ולפמשנת"ל פקנ"א לכאו' מתדמין הם, אך במדות הוא שהבכן הוא למטה הרבה מהמוחין, וברעו"ד הוא בעילוי רב, ומשום ההרגש דא"ס הוא שנאבד ההרגש שכלי, וגם משום דבהתעוררות הרצון מתעלה מענין השכל כו', ובכ"ז עיקר סיבת הדבר הוא דבמדות הוא רצון העשוי ונק' אהבה התלוי' בדבר שכל עיקר האהבה היא מהשכל, וברעו"ד הוא רצון עצמי שאינו תלוי בדבר, והשכלי הוא להביא להרגש הא"ס והתגלות הרצון העצמי כו' ועמשית"ל פ'). רק יש בזה הפרש אם ההתבוננות היא רק בענין ההפלאה דאוא"ס או שההתבוננות הוא באופן ההפלאה דאז גם הרעו"ד היא שכלי' כו', דכאשר הרעו"ד היא מהשגת אופן

ההפלאה ה"ה בבחי' אה' בתענוגים, ואה' בתענוגים הם בחי' פנימי כו' (וכנודע דפנימי' המקיף הוא בחי' פנימי כו'), והיינו כאשר ההשגה וההרגש הוא באופן ההפלאה דאוא"ס ב"ה ה"ה בבחי' כליון להתענג על הוי' שזהו בחי' פנימי כו', אבל כאשר ההשגה היא רק בענין ההפלאה ומזה הוא מתפעל ברעו"ד ההתפעלות הוא למע' מטו"ד שהשכלי נאבד בעת ההתפעלות כו', ומכ"ש כאשר הרעו"ד היא מצד העצם שלא ע"י השגה והתבוננות כלל (דהיינו בחי' מקיף דיחידה) שאינו שייך אז לשכלי כו'. וכמו בר"ה ויו"כ ועשי"ת שמאירים ומתגלים אז המקיפים שבנפש דאינו שייך אז העבודה דמוח ולב כמו כל השנה שהעיקר הוא העבודה בהשגה והתבוננות והתעוררות אהוי"ר שע"י התבוננות כו', משא"כ בזמן הנ"ל אין העבודה במוח ולב כ"א בבחי' המקיפים דנפש כו', הרי שבהתגלות הרצון לא יוכל להיות התגלות השכל כו'. והנה הרצון הוא מקור השכל היינו כשרוצה להתחכם לא רק הרצון בעצם הדבר כו', דבזה שרוצה בהדבר לא יהי' עדיין ההתחכמות מזה כ"א כאשר רוצה להתחכם דבזה ה"ה יורד (ער טרעט א() מעצם הרצון כו', ואז ישכיל ויתחכם כו', וגם בהרצון להתחכם זהו דוקא כשהרצון הוא