שיג

בעולמות הכל הוא בבחי' מדידה כו', וא"כ איך נא' דההמשכה דברה"ע הוא ע"פ מא' קו המדה, וההמשכה דהאבות אינו ע"פ קו המדה וכ"ש ההמשכה דתו' שאינה ע"פ קו המדה, מאחר שכל ההמשכות הן בבחי' מדידה כו'. אך הענין הוא דבאמת כל המשכה צ"ל בבחי' מדידה, אך בבחי' קו המדה יש בזה כמה מדרי' כו', והענין הוא דהנה כתי' והנה איש מראהו מראה הנחשת ופתיל פשתן בידו וקנה המדה, ואי' בזהר פ' פקודי זמנין קו המדה וזימנין קנה המדה דאינון פתיל וקנה כו', דהנה ההפרש בכלל בין קו המדה וקנה המדה הוא ההפרש בבחי' חסדים וגבו' כו', דהנה כל מדידה הוא בחי' גבו' שהרי המדידה הו"ע ההגבלה שזהו בחי' גבו' כו', ושרשו מבחי' בוצינא דקרדוניתא שזהו בחי' גבו' דעתיק שמלובש במו"ס כו', אך קנה המדה הוא בחי' חסדים כו', דהנה קנה גדולו הוא על המים וכמו קנה וסוף קמלו, וכמו כאשר ינוד הקנה במים כו', וזהו פתיל וקנה דפשתן עיקר גדולו הוא מן העפר ולכן גדל בד בד יחידי שהו"ע ההתחלקות שמיסוד העפר כו', וזהו פתיל וקנה היינו קו המדה וקנה המדה, דקו המדה הוא בחי' גבו'

וקנה המדה חסד כו'. והענין הוא דהנה קו המדה הוא שנותן מדה וקצבה אל אצי' הספי' בבחי' התפשטות והתגלות שלהם כו', דבכל ספי' יש מדה וקצבה להתפשטות שלה דעד פה תבא כו', בכדי שיוכל להיות הספי' האחרת שלמטה ממנו, דכל זמן שהספי' העליונה היא בהתגלות אא"ל אצי' הספי' התחתונה כ"א דוקא כאשר נפסקה התפשטות הספי' העליונה אז יכול להיות אצי' ספי' התחתונה כו', וכמו ספי' הכתר אם הי' ההתפשטות וההתגלות שלה בבחי' א"ס לא הי' אפ"ל אצי' ספי' החכ' כו'. וכמו עד"מ באדם למטה בכחות הנפש דכאשר הרצון הוא בהתגלות אא"ל התגלות השכל כו', דלהיות שהרצון הו"ע אחר לגמרי מהשכל ע"כ בהתגלות הרצון לא יהי' התגלות השכל כו', וכמו שאנ"ר בחוש דמי שהוא בעל רצונות בטבעו לא יהי' אצלו הנהגה שכלי' דלהיות שהנהגתו הוא ע"פ הרצון אין אצלו הנהגה שכלית כו', ובאמת אינו שייך כלל לענין השכל דמפני התגלות הרצון אצלו תמיד לא יבין ענין שכלי לאמתתו כו', הרי כשהרצון הוא בהתגלות לא יש התגלות השכל כ"א דוקא כאשר נפסק התגלות הרצון אז יהי' התגלות השכל כו'. וכ"ה

בעבודה דכאשר הרצון הוא בהתגלות דהיינו בבחי' רעו"ד אינו שייך אז לשכלי כו', דלהיות שרעו"ד הוא למע' מהדעת ע"כ בהתגלות בחי' רעו"ד אינו שייך אז לשכל והתבוננות כו', וזה גם ברעו"ד הבאה ע"י התבוננות כו', וכנודע שגם רעו"ד באה ההתעוררות ע"י התבוננות והוא ההתבוננות בבחי' עצמות אוא"ס בבחי' ההפלאה והרוממות דאוא"ס שעי"ז מתעורר ברעו"ד כו', הרי שזה בא ע"י השגה, והיינו שתחלה צ"ל ההשגה בהגילוים שבעולמות באופני הגילוים שמזה יבין את העילוי וההפלאה דאוא"ס ויתפעל בבחי' רעו"ד כו'. הנה כאשר מתפעל ברעו"ד אינו שייך אז לשכלי כו', דע"ה שזה בא ע"י השגה, מ"מ לאחר שמשיג את הגילוים ובא לידי ההשגה וההרגש דההפלאה דאוא"ס שעי"ז נתפעל ברעו"ד כו', הנה בעת ההתפעלות דרעו"ד נאבד אצלו ההרגש שכלי כו', הגם שמזה בא ההתעוררות מ"מ כאשר מתעורר ברעו"ד נאבד ההרגש שכלי וה"ה בהתפעלות שלמע' מטו"ד כו' (ולכאורה זהו כמו המדות דהתגלותן הוא דוקא בהתעלמות השכל, הנה לבד זאת שבעצם מהותן אינם דומין כלל, דמדות הן בבחי' הרגש עצמו כמשנת"ל פקמ"ט והוא

שרוצה האור והגילוי שזה טוב לו כו', והרצון שלמעלה מהשכל הוא אדרבא ביטול כל עצמותו, וכמ"ש בסש"ב פי"ט הגם שתהי' אין ואפס