שי

היח"ע דמ"ת הי' מהאבות, והיינו מה שבעבודתם המשיכו גילוי אלקות בעולם ולהיות בחי' ביטול בעולם, אך היחוד שהתחיל מהאבות זהו בבחי' אל שדי אבל עיקר היחוד שמבחי' ש' הוי' זה נעשה ע"י מ"ת דוקא כו', וז"ש ושמי הוי' לא נודעתי להם, דהגם שנא' כ"פ ש' הוי' גבי האבות כ"ז הוא הארת ש' הוי' שע"י ש' אלקים וש' שדי, ונק' אל שדי דשם אל מורה על הגילוי וכל גילוי אור הוא מש' הוי' ואז גם הש' שדי הוא בבחי' גילוי דזהו"ע שדי באלקותו כו', אבל ש' הוי' עצמו לא נתגלה להם כו', ולכן אמר לבנ"י אני הוי' דבמ"ת נתגלה ש' הוי' עצמו כו', ולכן עיקר ענין מ"ת הוא שיהי' ההמשכה והגילוי למטה דוקא כו'. וז"ע מ"ש כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט, דהרים הן האבות שהמשיכו גילוי אלקות אבל עיקר המשכתם הי' למע' כו', ואו' ע"ז כי ההרים ימושו כו', אבל וברית שלומי לא תמוט והיינו בחי' יסוד שבעצמות כו', דהנה יסוד הוא המקשר ומחבר וכמ"ש כי כל בשמים ובארץ דאחיד כו', רק שזהו בחי' יסוד שבאצי' שאינו מקשר עד למטה ממש כו', אבל ברית שלומי הוא בחי' יסוד שבעצמות שמקשר עד למטה מטה כו'.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש פנחס בן אלעזר כו' השיב את חמתי מעל בנ"י כו', דהנה אי' בזהר דבפנחס נתגלגל נשמת נדב ואביהוא וע"י נתתקנו. דהנה חטא נדב ואביהוא הי' כמ"ש בקרבתם לפני ה' וימותו כו', שהו"ע עריבות נעימות כו', עד שתגעל הנפש את הבשר כו', דלכאורה א"מ מפני מה נחשב זה לחטא הלא זה עבודה גבוה ונעלה ביותר בבחי' כלוה"נ ממש כו'. אך הענין הוא שהי' אצלם שלא כפי הכוונה האמיתית, דהכוונה היא כמ"ש לא לתהו בראה אלא לשבת יצרה והיינו שאחר הרצוא יהי' שוב כו', דמתחלה צ"ל הרצוא בבחי' כלוה"נ דהיינו האה' דבכל מאדך שהו"ע עושין רש"מ כו', ואח"כ צ"ל השוב בקיום התומ"צ כו', והו"ע והיו הדברים האלה שאומרים אחר בכל מאדך דבד"ת הכתוב מדבר כו'. דהנה בפ"ר דק"ש או' שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ואי' ברוקח דג' שמות ה' אלקינו ה' הם אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים, אני ראשון הוא לפה"צ ואני אחרון לאחה"צ, ומבלעדי באמצעיתא אין אלקים המסתיר, דאוא"ס הוא יחיד ומיוחד אחה"צ כמו קוה"צ דאתה הוא עד שלא נברה"ע ואתה כו', ומה

שנתהוו העולמות בבחי' מציאות כו', הוא מבחי' הארה דהארה לבד שז"ע בשכמל"ו כו', והו"ע איהו וגרמוהי חד בחי' חיצוני' האור המתלבש בחיצוני' הכלים כו'. וכשיתבונן בזה איך דאוא"ס הוא יחיד ומיוחד לאחה"צ כמו קודם כו', וההתהוות הוא רק מהארה חיצוני' לבד כו', עי"ז יהי' הרצוא בבחי' כליון בעצמותו וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו', דלבד זאת שאינו חפץ בחיצוני' העולמות אלא שגם בההארה לא חפצתי כ"א להכלל בעצמות אוא"ס ב"ה כו'. וכאשר בא בבחי' הרצוא לבחי' העצמות אז הוא דוקא השוב שז"ע והיו הדברים האלה בד"ת הכתוב מדבר, דהיכן מוצאים בחי' העצמות ה"ז בתו' כו', וזהו תכלית הכוונה בהרצוא שיהי' אחריו שוב כו', וצ"ל הרצוא באופן כזה שיהי' בבחי' אחיזה בפנימי' בכדי שיהי' אחריו שוב כו'. אך בנדב ואביהו הי' הרצוא בכלות הנפש שלא רצו בהשוב כ"א בהרצוא והי' אצלם שלא בבחי' אחיזה בפנימי' כו', וע"כ בהרצוא שלהם הי' הסתלקות הנפש והגוף נשאר קיים כו', וזה הי' החטא שלהם שהי' בהם רצוא בלא שוב כו', ונתתקנו