שו

וההמשכה הוא ע"י תומ"צ כו'. דזהו ההפרש בין המשכה דנשמה לההמשכה דתומ"צ, דהנשמו' בכח עצמן ממשיכים רק הארה לבד כו' (וע"ה שממשיכים מדרי' גבוהות כ"ז הוא רק הארה לבד כו'), וההמשכה דתומ"צ הוא המשכה עצמי' כו', דהיינו ההמשכה מלמעלמ"ט כו' כנודע, ועי"ז דוקא הוא שיהי' אתהפכא חשול"נ כו'. וכמו"כ הביטול האמיתי הוא ג"כ ע"י תומ"צ דוקא וכמ"ש בסש"ב פל"ה דאפי' צדיק גמור עובד ה' ביראה ואה' בתענוגים אעפ"כ אינה בטלה במציאות לגמרי כו', להיות לאחדים ומיוחדים באיחוד גמור רק הוא דבר בפ"ע ירא ה' ואוהבו כו', משא"כ המצות שהן פנימי' רצונו ית' כו', מיוחד ונכלל ברצונו ית' והיו לאחדים ממש ביחוד גמור כו', וכמו"כ לפעול בעולם להאיר את העולם זהו ע"י תומ"צ דוקא כו'. וזהו ג"כ ההפרש בין האבות למ"ת, דהנה בענין להאיר את העולם יש בזה חילוק אם במה שהעולם לא יעלים ויסתיר על אלקו' כו', או שהחשך וההעלם יהפך לאור כו'. והאבות שהי' עבודתם בכח עצמן בהתגלות אור נשמתן המשיכו גילוי אלקו' שהעולם לא יעלים ויסתיר כו' (והיינו שלא יהי' בחי'

חסרון האור וממילא לא יהי' יניקה ואחיזה כו' וכמשנת"ל פרק קמ"ג), אבל בכדי שיהי' אתהפכא חשול"נ זהו ע"י המשכת העצמו' שנמשך במ"ת כו', אך כ"ז הוא בעובדי ה' בנשמתן כו'. משא"כ עובדי ה' בגופן האור האלקי בא בהם בהגשמה כו', דהגם שממשיכים ג"כ גילוי אלקו' ע"י העבודה ויגיעה שלהם שפועלים בירור וזיכוך הנה"ב כו' מ"מ ה"ז בא בהגשמה כו', דכשם שהגוף מסתיר על אור נשמתן כמו"כ ה"ה מסתיר על האלקו' שממשיכים כו', וזהו שגם בעבודה ע"י שנתפס בגשם שז"ע עובדי ה' בגופם כו' בא האור האלקי בהגשמה כו', וכ"ש בכללות ענין התלבשו' הנשמה בגוף הרי אור הנשמה נעשה בהגשמה כפי אופן אברי הגוף כו'. והדוגמא מזה למע' בענין איהו וגרמוהי חד שהאור בא בהתלבשו' ותפיסא בהכלי והיינו בבחי' חיצוני' הכלים שמגבילים את האור ובא בהגשמה כפי מהות הכלים כו', (דכמו בנפש ענין עובדי ה' בנשמתן הדוגמא מזה למע' בחי' פנימי' הכלים שההתגלו' הוא האור כו' והוא שאינו נתפס כו', וה"ז למע' עדיין מהתהוות כו', ומש"א איהו וגרמוהי חד לברוא כו', זהו בבחי' חיצוני' הכלים

שעושים הגשמה בהאור כו'). אך בהאור זהו ג"כ בחיצוני' האור שבזה שייך לומר שהכלים מגבילים את האור שיהי' כמהות הכלים כו', אבל לא בבחי' פנימי' האור כו' (ששם התגברות האור כו', וגם הכלים אינם בבחי' מציאו' ממש כו'). וכידוע שיש שם העצם והתואר והפעולה, דשם העצם הוא בחי' עצם האור שלמע' עדיין מהתלבשות בכלים כו', ושם התואר הוא פנימי' האור שמתלבש בבחי' פנימי' הכלים כו' שעז"נ יהיב חכמתא לחכימין, דחכמתא הוא בחי' עצם האור ויהיב חכמתא לחכימין היינו לחכימין בעצם בבחי' פנימי' האור והכלי שאינו עדיין לפעול כו' וכמ"ש במ"א, ושם הפעולה הוא בחיצוני' הכלים המלבישים לחיצוני' האור שהוא לפעול פעולת ההתהוות כו' (ועמשית"ל ד"ה ויקחו לי תרומה). וזהו דבג' עולמו' בי"ע הכללים נק' אצי' אדם דעשי' דכללות, דעשי' הוא בחי' כח נבדל כו', דהעיקר הוא בבחי' חיצוני' הכלים כו'. והענין דהנה בעשי' יש ב' ענינים הא' שהוא בבחי' התחברות עם הכח הפועל וכמו האומן שעושה כלי שבשעת העשי' הכלי היא בהתחברו' עם כח הפועל ואם יופסק ההתחברות לא תוגמר

הכלי כו', והב' שלאחר שנפסק ונבדל מכח הפועל אז דוקא ניכרת הפעולה, וכמו בזריקת אבן הרי דוקא כשהאבן יוצא מידו אז ניכרת