רחצ

שכל עדיין רק מה שהוא בבחי' הטי' והתגלות לחו"ג ה"ז בחי' מדות שבשכל כו' וכמשנת"ל פקל"ו שזהו בכלל בחי' פרצוף המוחין כו', ואפי' כשבא במדות דכשר פסול כו', הרי יש בזה ממהות אור השכל והוא הקיצור של האריכות והפלפול הקודם שזהו ג"כ מהות שכל כו', וגם בהפסק דין יש בזה כל האריכות דהטעמים וסברות כו', דכ"ז הוא מהות שכל כו'. ובעבודה הו"ע פנימי' המדות שמאיר בהם אור המוחין בגילוי וה"ה כמהות המוחין שאינם בבחי' הרגשה ובבחי' התפעלות כו', וכמ"ש במ"א (ובמ"א מבו' שא"ז עדיין בחי' הגדלות ממש וכמבו' בענין גחין רשב"י ונשיק כו' ונז' ג"כ לעיל), והעיקר הוא במדות שבחכ' שהן בבחי' דבקות כו', ועם היות שהמוחין בכלל הן בבחי' דבקות מ"מ בפרטי' המדרי' הרי בינה הוא בבחי' התפעלות ומדות שבחכ' הן בבחי' אחדות ודבקות כו', וכן שכל המטה כלפי חסד או גבו' מבו' במ"א שהן מדות שבחכ' כו', וכמו"כ יובן למע' שזהו בחי' פנימי' המדות דאצי' כו', דהנה כתי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, דמדות שייכים אל העולמות כו', והיינו חיצוני' המדות כו', אבל פנימי' המדות אינם שייכים אל העולמות והן מדות עצמי' דאצי' כו'.

קיצור. ובכ"ז הרי עצם השכל והכרחיות הדבר אינו מאיר בהמדה, רק היוצא מזה, והעיקר הוא ההרגש האלקי, שבמוחין הוא בגילוי ובמדות בריחוק ומיעוט, וי"ל שזהו דאוא"ס מאיר בכו"ח בקירוב ובז"א דרך חלון, ולכן המדות הן בהתפעלות וכ"ז מפני שהן מהות נבדל ע"כ גם השכל שבזה הוא רק הארה נבדלת, ובכללות רק חיצוניות המוחין, והאופן הב' בעו"ע הוא שהעלול ממהות העילה, וכמו בהשפעת השכל דעם היותו הארה ה"ז ממהות השכל, וכן שכל המקבל הוא מהות שכל, וכן במדות שבשכל שהן בבחי' הטיית עצם השכל, ובעבודה הוא פנימיות המדות שהן בבחי' דביקות, והעיקר הוא במדות שבחכ', ולמעלה הוא עצמיות המדות דז"א שלמעלה מהעולמות.

קנב) והענין הוא דהנה החוקרים אומרים שלמעלה לא יש בחי' המדות כלל, דהרי המדות הן התפעלות שמתפעל בחסד וכה"ג כו', ולמע' אינו שייך ענין ההתפעלות כו', וע"כ או' שלמע' הוא רק פעולת החסד או פעולת הגבו' אבל עצם המדות דחו"ג לא יש למע' כו'. והנה הנחה שלהם הוא אמת בצד א' ובצד א' אינו אמת, דזה אמת שלמע' המדות אינם בבחי' התפעלות כו', אבל מ"ש שלא יש בחי' המדות למע' רק הפעולה כו' א"ז אמת דיש מדות למע' מדת החסד ומדת הגבו' כו', ואדרבה הן תמיד בבחי' התגלות להתחסד ולהתרחם גם בעת שאינם פועלים פעולת החסד והרחמים כו', כי עצם המדות למע' אינם מצד התעוררות הזולת כ"א מצד שלמות העצמות כו', וע"כ הן תמיד בבחי' התגלות גם כשאינם פועלים פעולת החסד כו', ובחי' מדות העצמי' הן מצד בחי' החכ' שהם בבחי' אחדות כו', וזהו המבו' במ"א דכשם שהוא וחכמתו א' כמו"כ הוא ומדותיו א' דהעיקר הוא מצד המדות שבחכמה (שזהו עיקר האצי' מה שמבחי' החכ' דוקא כו' וכמ"ש במ"א וית' בסמוך), שהם בבחי' אחדות ממש כו'. וזהו ההפרש מה שהחכ' היא ראשית

ההשתל' ומה שבינה היא מקור ההשתל', דמה שבינה היא מקור ההשתל' הוא שהעו"ע הוא באופן כזה להיות בבחי' מהות נבדל ומה שנמשך מן העילה אינו כמו