רצא

צ"ל דקדוק ל' וזכו דלכאו' הול"ל סתם עד שבאו האבות כו'. גם צ"ל אומרו שהי' המקום מבקש כו' דשם המקום אינו רגיל כ"כ בדרז"ל מפני מה או' ש' המקום כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל שבס' השתל' בע"ס דאצי' יש הפרש בין השתל' שלצורך האצי' ובין ההשתל' שלצורך בי"ע, והיינו דבהשתל' הע"ס גופא אינו דומה ההשתל' דלצורך בי"ע לההשתל' שלצורך דאצי' כו', דלצורך האצי' ההמשכה מספי' לספי' הוא בחי' אור שמעין העצם כו', וההמשכה בהע"ס שלצורך בי"ע הוא בבחי' הארה נבדלת כו'. ונת' שבכל ספי' יש אבי"ע שהן ד' מדרי' דצח"מ שגם במדבר יש ד' מדרי' אלו כו' והיינו שגם בשכל יש ד' מדרי' אלו כו', ודומם וצומח הן בבחי' נבדל וכמו שכל שבעשי' ושכל שבטבע כו', וחי הוא בחי' המוחין רק שזהו בחי' שכל שבדבור, ולמעל' יותר הן בחי' המוחין השייכים למדות כו', ומדבר הוא בחי' עצמות המוחין כו'. והדוגמא מזה שגם באצי' (שזהו בחי' מדבר בכלל) יש בכל ספי' ד' מדרי' אלו, ועיקר בחי' אצי' הוא בחי' עצמות המוחין וההמשכה שלצורך בי"ע הוא בחי' דומם וצומח שבמדבר וגם בחי' חי שבמדבר שא"ז עצמות המוחין כו'.

קמט) ולהבין בתוס' ביאור איך שההמשכה בע"ס דאצי' גופא שלצורך בי"ע הוא בבחי' הארה נבדלת כו'. הענין הוא דהנה ידוע שיש ב' אופנים בעו"ע, הא' שהעלול הוא מהות נבדל מהעילה רק שנמצא כלול בהעילה וההתגלות שלו הוא ע"י העילה, אבל בעצם מהותו הוא מהות נבדל מן העילה כו', וההשתוות שלהם הוא רק מה ששניהם הם מציאות רוחני וע"כ העלול הוא כפי אופן העילה דעם היותו מהות אחר בעצם מ"מ ה"ה מצטייר ומתגלה כפי אופן העילה כו', דלהיותו מציאות רוחני וההתגלות שלו הוא ע"י העילה ע"כ הציור וההתגלות שלו הוא כפי אופן העילה כו', אבל בעצם הוא מהות אחר נבדל מהעילה כו'. והב' הוא שהעלול הוא התפשטות העילה ואינו מהות אחר ממנו כו', וכמו הענף המתפשט מן האילן שהוא ממהותו של האילן רק שאינו גופו של האילן כ"א ענף המתפשט ממנו אבל אינו מהות נבדל כו', וכמו"כ יש בעו"ע שאין העלול נבדל מן העילה ויש שהוא בבחי' מהות נבדל ממנו והוא מ"מ בבחי' עו"ע כו' (ועמשנת"ל פל"ט). ויובן זה עד"מ משכל ומדות ומחדו"מ שכולם הם בבחי' עו"ע וכנודע דמדות מן

השכל הן בבחי' עו"ע כו', דלידת והתגלות המדות באה מן השכל דכאשר מבין בשכלו שהדבר טוב לפניו ה"ה מתעורר באה' וכאשר מבין שלא טוב לפניו הדבר אינו רוצה בו כו', והתגלות המדות הן לפי אופן השכל (והיינו בחי' הדקות והחומרי' של המדה והו"ע התוקף והחלישות כו') דלפי אופן השכל המחייבם את המדות כך המה המדות כו', וכן מחדו"מ הן בבחי' עו"ע כו', דמחדו"מ הן לבושים לנר"ן שבנפש שהן שכל ומדות וכח ההודאה שבנשמה שזהו בחי' נפש כו', שמהן משתלשלים הלבושים דמחדו"מ בדרך עו"ע כו'. והענין הוא דהנה מחדו"מ המבו' כאן אין הכוונה אותי' המח' ואותי' הדבור ואותי' המעשה שהן אותי' הכתב כו', כ"א הכוונה על כח המח' וכח הדבור כו', דהנה ידוע דמה שהאותי' באים מן המוצאות אחה"ע מן הגרון גיכ"ק מן החיך כו', א"ז שעצם התהוותם הוא מהמוצאות כו', והיינו שנא' שמקודם אינם נמצאים האותי', ובהמוצאות הוא שנתהוו האותי' דכאן נמצאו וכאן היו כו', שהרי גם הבע"ח יש להם המוצאות ואינם יכולים לדבר וכן האלם יש לו כל המוצאות כו',