רפז

והיינו במדרי' האצי' כו', דשכל הדומם שרשו למע' ג"כ בחי' דומם וכן בבחי' צומח חו"מ כו', והגם דשם הכל הוא בבחי' א"ס כו', מ"מ הרי בההארה וההשפעה למטה להיות נשפע ממנה שכל הנבראים, אם ישפיע שכל האצי' היינו שכל המדבר תהי' ההארה ממדרי' אצי' שבו, ואם ישפיע שכל צומח תהי' ההשפעה ממדרי' נמוכה שבו בחי' צומח שבו כו'. וממש כמו שההפרש וההבדל רב למטה בנבראים בין שכל המדבר דהיינו שכל אצי' לשכל צומח ודומם, כמו"כ ההרחק וההבדל רב למע' בין המהווה ומשפיע שכל האצי' ובין המהווה ומשפיע שכל הצומח והדומם כו'. והענין הוא דהנה ידוע דמקור התהוות העולמו' הוא מבחי' מל' דאצי', והנה מצינו ל' עשי' בעולמו' וכמו ששת ימים עשה הוי' וכתי' ויעש אלקי' כו', ולפעמים כתי' ל' דבור וכמו בדבר ה' שמים נעשו וארז"ל בעש"מ נבה"ע כו', והענין הוא דדבורו של הקב"ה חשיב מעשה, והיינו שיש ב' מדרי' בחי' הדבור ומה שדבור נחשב מעשה, ומבו' במ"א שזהו ההפרש בדבור היינו בבחי' המל' דכשמקבלת מבחי' יסוד (היינו בחי' חיצוני' יסוד לאחר התעלמות האורות בו כו'

וכנ"ל פקמ"ג) ה"ז נקרא בשם מעשה, וכשמקבלת מהת"ת נק' בש' דבור כו'. והנה כח המעשה הוא כח נבדל שהרי בא בדבר נבדל ממנו לגמרי שאינו ממהות האדם כלל, והיינו מפני שבנפש הוא ג"כ כח נבדל כו', וכמו"כ הוא למע' שהרי עולם העשי' הוא בבחי' יש ודבר נפרד ממש כו', וע"כ גם כח המעשה הוא בחי' כח נבדל כו', וז"ש על כל שבח מעשה ידיך וכתי' כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך כו', שכ"ז הוא בחי' דומם בחי' עשי' מרכ"ד עד סוכ"ד כו'. ובחי' הדבור הוא ג"כ לבוש הנפרד שהרי מתגלה אל הזולת כו', ומ"מ אינו כמו העשי' שהרי גם הזולת הוא מין האדם עכ"פ, והיינו בחי' הצומח שהוא ג"כ בחי' כח נבדל רק שמ"מ יש בזה גילוי יותר מבחי' דומם כו', ומבחי' הדבור שבמל' הוא הגילוי בעולם היצי' שזהו בחי' צומח כו'. ובעולם הברי' מאיר גילוי אור עליון יותר וכמ"ש בע"ח דנקודת המל' עצמה בקעה את הפרסא ויורדת בברי' כו', שזהו גילוי אור האצי' כו', וע"ה שא"ז מהות אור האצי' ממש וכמש"ש בע"ח שער סדר אבי"ע פ"א דמ"מ נק' בש' ברי' כו' יעו"ש סוף הפרק, מ"מ ה"ז גילוי אור והוא בחי'

חי כו'. ובחי' מדבר הוא בחי' המל' כמו שהיא באצי', דזהו מה שלפעמים נק' המל' בשם מדבר כו' וכמ"ש במ"א. והנה שרש ההתהוות הוא מבחי' חסד דאצי' וכמשנת"ל פק"ל בשם הסש"ב ח"ב דכל הדברים הנשפעים ומתהווים מאין ליש הוא ממדת חסדו של הקב"ה שהוא בחי' התפשטו' וגילוי החיות להוות ולהחיות עולמות ונבראים עד אין קץ כו', וכמו"כ גם כל השכליים שנתהוו הוא מבחי' המוחין שבחסד כי החסד כלולה ג"כ מע"ס כו' כנודע, וכמו שהחסד הוא בבחי' פרצוף יש בו אבי"ע דמזה הוא שרש ומקור בחי' הד' שכלי' דאבי"ע בכל המדרי' עד למטה בהתחלקות בחי' השכל דדו"צ וחי ומדבר כו', וכ"ה במדרי' שלמע' מהחסד דמבחי' אבי"ע שבהם נמשך בחי' השכלי' דאבי"ע למטה כו'. וכמשארז"ל יודע הי' בצלאל לצרף אותי' שנבראו בהם שמים וארץ כו', דהנה בדבר ה' שמים נעשו, אמנם צירוף האותי' ז"ע השכלת הדבור שלמע' מהאותי' כו', והוא בחי' שכל שבבריאה בחי' חי שבשכל ונמשך מבחי' בינה שבחסד, ומשם הי' שרש נשמת בצלאל שז"ע בצל א"ל היית כו', וע"כ הי' יודע לצרף אותי' כו', דבנין ביהמ"ק הי' בדוגמא

שלמע' וכדאי' במד"ר תרומה פל"ג דכל מה שברא הקב"ה למע' ברא למטה כו', ובצלאל שהי' יודע לצרף אותי' כו' הי' ע"י בנין ביהמ"ק כו'.