רפו

הוא בדברים המותרים והוא הכפי' בפו"מ שהרי ע"י עבודה ה"ה ניתק באמת מהענינים החומרים שאינו רוצה בהם, ולפי"ע העבודה כ"ה ההעתקה מהחומרי' כו'. אבל בזה הוא שרוצה בכל הדברים ויש לו שייכות גדולה רק שכופה א"ע בכח שלא יעשה הדבר בפועל כו', וכמו"כ בועש"ט הוא שאינו רוצה בקיום המצות ואין לו שום חיות בזה רק מכריח א"ע לעשות המצוה בפו"מ כו'. ובחי' הצומח הוא כשיש לו קצת חיות בקיום המצות ע"י הידיעה וההרגש שמקיים רצה"ע ומשלים רצונו ית', דבאמת עי"ז יכול להיות גם שמחה של מצוה, וכמ"ש במ"א עד"מ מלך שמצוה לאדם פשוט לעשות דבר ה"ה שש ושמח בזה שמשלים רצון המלך, כמו"כ הרי כאו"א מישראל נצטווה בקיום המצות וזהו רצונו ית', הרי צ"ל מזה שמחה גדולה מאד בנפשו, אמנם עכ"פ כשיש בו קצת הרגש שמקיים ומשלים רצונו ית' יש לו קצת חיות בקיום המצות בסו"מ ועש"ט שאין הדבר כבד עליו כו', אך המקיימם באמת הוא האוהב את ש' הוי' וחפץ לדבקה בו כו' כמ"ש בסש"ב ח"א פ"ד דאהוי"ר הן מקור רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת דכשיש לו אה' אמיתית באלקו' ה"ה חפץ בקיום

המצות שעי"ז הוא נדבק ויש לו חיות גדול בזה כו', וכן ע"י יראה בסו"מ כו', והיינו באהוי"ר בהתגלות הלב הבאים ע"י התרחבות ההשגה וההתבוננות באלקו' כו', וזהו בחי' חי כו', דכמו החי יש בו נפש ממש כמו"כ הוא שיש בזה ריבוי אור וחיות אלקי' כו'. אמנם מדבר הוא העבודה בבחי' מוחין, דהנה בחי' חי שהו"ע אהוי"ר שע"י השגה כו' ה"ז בחי' מוחין השייכים למדות כו', אבל מדבר הוא בחי' עצם המוחין שלמע' מהמדות והוא בבחי' התקשרות ודבקות באלקות שאינו בבחי' שייכות לדבר שלמטה ממנו כו', כ"א אדרבה הוא בבחי' תכלית האחדות והדבקות בלמע' באלקות כו'. ובסש"ב פל"ח כ' דד' מדרי' דצח"מ, דומם הוא מעהמ"צ בלי כוונה, וצומח מובן שם שהן מצות התלויות בדבור וביטוי שפתים כשהן בלי כוונה, ובחי' חי הן האהוי"ר מוסתרת והן האוי"ר שבתבונת מוחו ותעלומות לבו כו', ומדבר הן האהוי"ר שבהתגלות הלב הבאה ע"י השגה והתבוננות כו', וי"ל שזהו מה ששייך לקיום המצות, אמנם בעצם העבודה בחי' המוחין השייכים למדות הן בחי' ומדרי' החי, ובחי' מדבר הוא העבודה בבחי' מוחין בעצם בבחי' דבקות ממש באלקו' והוא כענין בחינת מרכבה כו', וכמש"ש בפל"ט שזהו מדרי' ברי' ואצי' כו'.

קיצור. והיתרון בהשכלת הדבור שהוא בדבר רוחני, ועוד שזהו שנשלם בדבר שלא הי' בו קודם, משא"כ בשכל המעשה שהוא רק לימוד, וכמו למוד הלשון שבו מלובש השכל, וכל שלימות הוא ע"י המשכה מעצם הנפש, ומדבר שבשכל הוא עצם שכלי בהשכלת אלקות, ובפרט בהפשטה שכן הוא במדרי' הנעלות באלקות, ודצמ"ח בעבודה, דומם הוא קיום המצות בעול ומשא, או כפי' בפועל, צומח הוא כשיש לו חיות קצת ושמחת הנפש, חי כשקיום המצות הן באהוי"ר, ומדבר הוא העבודה דעצם המוחין, ובסש"ב דדומם מעשה, צומח דבור, חי אהוי"ר המוסתרת, מדבר אהוי"ר בהתגלות, וזהו השייך לקיום המצות, ובעצם העבודה י"ל כנ"ל. קמח) והנה כל הד' מדרי' הנ"ל שבשכל הכל הוא שכל הנבראים שאין ערוך כלל הנברא לגבי בורא, ומ"מ צ"ל שכל מדרי' אלו ישנם ג"כ באלקות