רפה

דיניקה נשתלם בשלמות הנ"ל, וידוע דכל גילוי איזה כח שבנפש ובפרט איזה שלמות (שזה יותר מגילוי לבד שהוא רק מה שמתגלה יותר מכמו שהי' מקודם, אבל ענין השלמות הוא שמשתלם בדבר שלא הי' מקודם היינו שנתחדש בו דבר כו'), הנה בכדי שיהי' הגילוי או השלמות ה"ז ע"י שנמשך מלמע' מהנפש בהנפש כו', וכמו"כ השלמות דמוחין דיניקה ה"ז שלמות שנשלם האדם במה שלא הי' בו קודם, ה"ז בריאה בידי שמים שיש בזה המשכה מלמע' מהנפש להיות בו שלמות זו, משא"כ שכל המעשה אין זה שלמות שנשלם באיזה דבר, והעיקר תלוי זה בלימוד ובהרגל שמלמדים אותו מלאכה ואומנות. דהנה השכלת הדבור הנ"ל אינו תלוי בלימוד, שבאם נמצא בו שלמות הנ"ל דמוחין דיניקה יבא הדבור ממילא ומעצמו (רק ע"י ההרגל מתקרב הדבר), ובאם ח"ו אינו נמצא בו שלמות זו אינו מועיל הלימוד, אבל בשכל המעשה אם לא ילמדו אותו לא ידע מעולם כי לא יבוא הדבר מעצמו, ואם ילמדו אותו יבא הדבר בכל עת וזמן, והיינו מפני שא"ז שלמות בעצם לומר שנשלם באיזה שלמות שיבוא הדבר מעצמו ולא נתחדש בזה דבר מהנפש שלא הי' בו

קודם, כי כבר ישנה להשכלה זו בכחו, וע"י הלימוד וההרגל ה"ה יודע אותה, כי באמת תינוק שיכול לדבר יש בכחו להשכיל השכלה זו היינו השכלת החומר שהיא נמוכה מהשכלת הדבור, רק שזה אצלו בכח ולא בפועל מפני שאינו יודע ולא הורגל בהדברים שהשכלה זו מתלבשת בהם או מפני חלישות כחו וכה"ג, וה"ז עד"מ חכם גדול ששומע ענין שכלי בלשון שאינו מכיר אותו, הרי יש בכח שכלו להבין את הענין אלא שחסר לו הכלים במה ליקח את הענין, דהיינו שיכיר האותי' והתיבות, וזהו שחסר לו האמצעים לבד לא עצם הענין, ואח"כ כשלומד הלשון ויודע את הענין הרי לא נתחדש לו בזה איזה שלמות בשכלו בעצם שהרי הי' ביכולתו לידע את הענין מקודם ג"כ אם הי' יודע את הלשון, אבל במוחין דיניקה הרי נתחדש אצלו שלמות בשכלו שלא הי' בו קודם והוא שנשלם במוחין דיניקה כו', ונמצא דהשכלת הדבור ה"ז למעלה הרבה מהשכלת החומר וה"ז בחי' חי שבשכל כו'. אמנם בחי' מדבר הוא ההשכלה האמיתי' והיינו עצם ענין ההשכלה להשכיל ולהתחכם כו', ועיקר ענין מדבר הוא ההשכלה באלקו' והיינו ההשכלה וההשגה במה

שלפני הטבע, והוא בהאין האלקי המהווה את היש ואיך הוא אופן ההתהוות כו', דההשכלה בזה מופשט מן הגשם, שהרי זהו ההשכלה ברוחני' האלקי וממילא ההשכלה היא רוחני' ממש שזהו אמיתי' ענין השכל כו', וביותר כשההשגה היא בהשגה גמורה כאלו רואה ממש ה"ז בבחי' הפשטה לגמרי כו', ובפרט ההשגה שבמדרי' עליונות יותר באלקו' שכ"ז הוא בבחי' הפשטה לגמרי מן הגשם ומופשט מבחי' הגבלה כו', וע"ה שבשכלי אינו שייך בחי' בל"ג, הענין הוא שמופשט מהגבלה וישות וה"ז בתכלית הרוחני' כו'. ובעבודה ענין הד' מדרי' דצח"מ, הנה בחי' דומם הוא מעהמ"צ בפו"מ בקבעומ"ש, וענין הקב"ע בזה הוא שבהכרח ובעול ממש שמכריח א"ע בזה וכמשא כבד הוא עליו כו', וכמו עבד פשוט שאינו רוצה בשום עבודה ושירות דעבדא בהפקירא ניחא לי' ועושה רק משום עול ויראת האדון שעליו, וכמו"כ הוא ברוחני' שאינו רוצה בקיום המצות ועושה רק בדרך עול והכרח כו', וזה הן בסו"מ והן בוע"ט, דבסו"מ מה שאסרה לנו התורה א"ז מרוחק ממנו שיהי' הדבר מופרך אצלו איך יעשה זאת ח"ו (וויא וועט ער טאן מי טאר דאך ניט), רק שמכריח א"ע לבלי לעשותה, ויש שזה בדברים האסורים ממש ר"ל, ובדקות