רפד

צריך לצרף ולחבר אותי' שזה מגביל ומתאר את הדבר, וכל זמן שעצם הדבר אינו בבחי' התיישבות בשכלו אינו יכול להגביל את הדבר, כי ידיעתו שיודע שזה בשר ה"ז אצלו רק בבחי' מקיף לא בהתיישבות ממש ומשו"ז אינו יכול להגיד זאת (עס זאגט זעך ניט). ולכן אנו רואין שיש הפרש בין תינוק המיושב או בלתי מיושב, דתינוק שהוא מיושב מתחיל קודם לדבר והבלתי מיושב יכול להיות שגם במשך שנים כשצריך להגיד דבר ה"ז בא בשהיית זמן, דגם שיודע את הדבר מה שרוצה להגיד וחושב בזה ומ"מ אינו מגיד תיכף מה שחושב רק בשהיית זמן, והיינו מפני שאין הדבר בהתיישבות אצלו ע"כ צריך שהיית זמן עד שמתיישב אצלו הענין ואז מדבר בזה כו'. וכמו"כ בתלמיד השומע דבר מרבו ומבין את השכל ומ"מ אינו יכול להגיד אותו תיכף עד שמחשב הדבר בפ"ע והוא כי מתחלה הגם שיודע את הדבר ה"ז בבחי' מקיף עדיין, וע"י שחושב בזה בפ"ע מתיישב אצלו הענין ואז יכול להגיד את ההשכלה, ובפרט להחליף באותי' אחרים ושגם הזולת יבין מאתו, כ"ז צריך שהיית זמן ותפיסא והתיישבות יותר כו', וכ"ה בגדול מה שאינו

יכול לגלות השכלתו ולהסביר אל הזולת הוא מפני שאין הענין אצלו בבחי' תפיסא ממש כו' (וכידוע דהאותי' הן מהנפש ונמשכים ע"י הגילוים מהנפש, וכשהגילוים הם בבחי' התיישבות בכלים אז מתגלים ומצטרפים האותי' שהן כלים אל הגילוי כו'), רק שבתינוק ניכר הדבר יותר דקודם שנעשה בו שלמות הזאת להיות בבחי' התיישבות א"י לדבר, ואי' בע"ח שזהו בחי' אלקים דקטנות והוא שעדיין חסר לו אותי' י"ה דאלקים ונשאר צרוף אלם, וז"ע שלמות מוחין דיניקה, דענינו הוא דמה שיודע ומשיג יהי' זה בבחי' השגה גמורה בבחי' התיישבות ותפיסא ועי"ז נעשה בו שלמות זאת שיוכל לצרף ולחבר להביא אור שכלו כו', ובמשך היניקה עדיין לא יש שלמות זאת כ"א בכלות ימי היניקה ה"ה נשלם בזה דהשכלה שלו היא בבחי' התיישבות, ועי"ז יכול לצרף ולחבר אותי' כו'.

קיצור. המדבר כלול מדצח"מ, שכל שבאומנות הוא בחי' דומם שמלובש בדבר חומרי ואין בו רוחניות השכל, כי לפי הענין המלביש כן הוא אופן אור השכל, והמצאת הדבר עצמו הוא בחי' צומח וכן חכמת הטבע, ושכל שבדבור לצרף אותיות שזה תלוי בהתיישבות הענין, דהמקיף אינו בא בדבור, וכמו השומע דבר שכל דוקא כאשר חושב הענין ומתיישב אזי יוכל לדבר בו וגם להחליף אותיות, ובתינוק ניכר הדבר, והוא ע"י שנשלם במוחין דיניקה.

קמז) והנה השכלה זאת שבדבור ה"ה למע' מהשכלה דצומח ודומם מב' טעמים, הא' שהאותי' הם רוחני' מרוחני' הנפש וממילא ההשכלה בזה היא רוחני' כו', דכשם שיש הרחק רב בין דומם וצומח ובין החי, כמו"כ ההרחק וההבדל רב בין השכלת הדומם וצומח שזהו בדברים גשמי' להשכלה שבחי שז"ע האותי' שהן בחי' חי, וכמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא שההשכלה בזה היא מבחי' רוחני' כו'. והב' שזהו ע"י המשכת כח עליון שלמע' מהנפש שנמשך בהנפש להיות נשלם בשלמות זו, דהרי שלמות הדבור תלוי בהשלמות שההשכלה תהי' בבחי' התיישבות שז"ע מוחין דיניקה הרי נשלם בדבר שלא הי' בו קודם. והוא דמקודם לא הי' בו בחי' מוחין דיניקה ולא הי' בו שלמות הנ"ל, וע"י שנשלם בו בחי' מוחין