רפב

שבחכ' ונז' ג"כ לעיל פמ"א, וי"ל שזהו נקודת ההשכלה שבאה בהשגה דבינה, והכוונה כאן על עצם נקודת ההשכלה היינו המצאת הדבר לעצמו, דגם בחי' הבן בחכ' הוא ע"י הירידה מעצם המצאת הדבר כו' ועמשית"ל בד"ה וה' אמר המכסה אני הב'), והכח שיש בהנקודה בזה שתבא לידי השגה שזהו בחי' הבן בחכ', ומדות שבחכ' שהרי גם בחכ' יש בה מדות רק שאינם ניכרים כלל כו', וכח ההתגלות שבחכ' כו', גם י"ל שזה"ע ההתאמתות שבחכ', ומדות שבבחי' התאמתות וכמו שתיק רב כו' וכמ"ש במ"א ונת"ל פקל"ה, ונקודת ההשכלה ובחי' הנחה שכלי' שבה כמשנת"ל פקל"ח. ופרצוף הוא בחי' אבי"ע שבכל ספי', והיינו בחי' המדרי' פרטי' ומובדלות שבהספי' כו'. דהנה ד' מדרי' אבי"ע הן מדרי' נבדלות זמ"ז, דאצי' נבדל בערך מבי"ע דהרי אצי' הוא אלקו' ממש, משא"כ בי"ע הן בבחי' יש ודבר כו', ולכן נמשל האצי' לאש, וכמ"ש כי ה"א אש אוכלה כו' דכמו שאש מובדל מכל היסודות כמו"כ אצי' מובדל מבי"ע כו', וכן ברי' מובדל מיצי' שהרי ברי' אינה עדיין בבחי' מציאו' רק אפשרות המציאות ויצי' הוא התגלות המציאות

כו', וע"כ המה רחוקים זמ"ז כו', וז"ע אבי"ע שבכל ספי' שהן מדרי' נבדלות כו', ובחכ' י"ל שזהו עד"מ כמו ענינים המסתעפים מן השכל שהן ענינים נבדלים מגוף השכל, דהנה פרטי הענינים שבהשכל ה"ז גופו של ההשכלה שמתחלקת לפרטי הענינים שבה כו', אבל הענינים המסתעפים יכול להיות שהן ענינים נבדלים לגמרי מהשכלה זו כו'. והנה אי' בע"ח דאבי"ע הן ד' מדרי' דצח"מ, דומם הוא עשי' וצומח יצי' דמ"ש אז ירננו כל עצי היער קאי על מלאכים דיצי' כו', וחי ברי' ומדבר אצי' כו', דד' מדרי' דצח"מ הן ג"כ מובדלים זמ"ז, דמדבר מובדל מכולם ביתרון מעלת השכל שבו שבזה הוא למעלה מכולם שאינו נמצא בשום א' מהם, והגם דבהמה יש לה קצת דעת וכמ"ש ידע שור קונהו ובורחת מן האש וכה"ג, הנה זה ענין טבעי לברוח מדבר המזיק, ומה שידע שור כו' זהו דעת הנקנה לבד לא דעת שכלי ממש, כי דעת ושכל לא נמצא רק באדם וע"כ הוא מובדל מכל הנבראים זולתו כו', והחי מובדל ג"כ מהצומח בהנפש החיונית שבו, דדומם וצומח הן בקירוב זל"ז שהרי הדומם יש בו ג"כ חיות והיא נפש הדוממת, והצומח

בעצם מהותו הוא דומם רק שיש בו נפש הצומחת, והיינו שהחיות שבו אינו מצומצם כ"כ כמו בדומם והוא בבחי' התגלות יותר וע"כ יש בו התפשטו' קצת שצומח מקטנות לגדלות, אבל בעצם מהותו הוא דומם. אבל החי אינו בבחי' דומם כלל היינו שגופו אינו דומם (עמ"ש בתו"א ד"ה להבין הטעם שנשתנה כו' בפ' בראשית), והצומח אינו מערכו כלל, דנפש החי הוא נפש ממש כמ"ש במ"א, לא כן הצומח והדומם שהנפש שבהם הוא בחי' חיות לבד לא נפש ממש כו', והמדבר מובדל בערך מהחי כו' כנ"ל.

קיצור. ובה"ע ילה"ק ההפרש בין ההמשכה בהע"ס לצורך האצי' ולצורך בי"ע, דלפעמים נק' ההמשכה בשם אותיות ולפעמים בשם שערות, דהנה יש נקודה ספי' פרצוף, נקודה בחי' כתר שבספי' שהיא הכללית או העצמיות של הספי' וכמו ידיעת עצמו שבחכ' שבכח חכמתו לידע, וכן בחסד, וספי' הוא הי"ס שבחכ' כמו עצם נקודת ההשכלה, והבן בחכ', ומדות שבחכ' או ההתאמתות או ההנחה שכליות, ופרצוף הוא אבי"ע, וי"ל הסתעפות השכל, והן דצח"מ, שמדבר מובדל לגמרי, וחי מובדל מצומח, וצומח ודומם הן בערך זל"ז.