רעז

סבת החטא כו' וכמשי"ת). וכמו עד"מ החול שעל שפת הים שהוא יבש מהמים ונעשה חלקים נפרדים ע"י שהים שואב הלחלוחית כו', והו"ע והים עומד עליהם מלמעלה בבחי' התנשאות והסתלקות להעלים אור האצי', ועי"ז בחי' חיצוני' המל' שחסר מאור האצי' ונק' יבשה נעשה מקור לבי"ע כו', וכ"ה בשרש הראשון שע"י סילוק והעלם האוא"ס נעשה מקור לעולמו' וכללו' ההשתל' מבחי' מל' דמל' דא"ס כו'. וכידוע בענין אתה הוא הוי' לבדך דחשיב כאן ג' ענינים והכל במדרי' שלפה"צ, דאתה הוא בחי' עצמו' א"ס ב"ה הנק' עצמו' המאור, ונא' ע"ז אתה שהוא בהתגלות בכל מקום וש"ש שגור בפי כל כו', וענין ההתגלות בזה הוא שמתגלה כמו שהוא בהעלמו להיות שזהו למע' מהעלם וגילוי כו', והיינו שהכל יודעים את העצמיות ואין שום אחד משיגו כו', והוא היינו בחי' אוא"ס ששייך בזה העלם וגילוי להיותו רק גילוי מן העצמות כו', והוי' הוא בחי' התפשטו' האור, דבאוא"ס גופא הוא בחי' אור השייך אל העולמות כו', וזשארז"ל בפדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, דעד שלא נבה"ע היינו לפה"צ, דע"י הצמצום

כבר הי' ברי' שז"ע אדם דברי' דכללות כו', ועד שלא נבה"ע הוא בחי' אצי' דכללות כו', הי' הוא ושמו שזהו ב' מדרי' שבאצי', דכשם שבאצי' הפרטי' יש ב' מדרי' חו"ב וזו"ן דחו"ב הן נסתרות לה' אלקינו, וו"ה הן והנגלות כו', כמו"כ באצי' דפרטיות הו"ע הוא ושמו בחי' עצם האור והתפשטו' האור שהי' אוא"ס ממלא מקום החלל כו', ועז"א אתה הוא הוי' לבדך, שכ"ז הוא כמו שהוא לבדו הוא באוא"ס שלפה"צ כו'. אך מבחי' גילוי האור אא"ל התהוות העולמו' וע"ז הי' הצמצום שנסתלק ונתעלם האור כו', וז"ש אח"כ את עשית את השמים כו' את חסר ה', שנחסרו הה' פרצופים מבחי' הכתר עד המל' דא"ס שז"ע הצמצום שהי' באוא"ס, ונשאר רק בחי' מל' שבמל' לבד שנעשה מקור לעולמות כו'. והנה החסרון שבמל' בשרש הראשון זהו סבת מיעוט הירח, דזה שיש מילוי וחסרון הלבנה הוא מצד חסרון האור במל', דמשום דסיהרא לית לה מגרמה כלום רק מה שמקבלת אור מהשמש ע"כ יש בזה מילוי וחסרון כו' וכמ"ש במ"א, ומצד חסרון האור יכול להיות אחיזה לחיצונים, דכאשר יש גילוי אלקות א"א להם לקבל וכידוע בענין

אם בן הוא כו', ורק מבחי' המל' מפני חסרון האור יכול להיות אחיזה כו', וכמ"ש בזח"א דקמ"ו ע"א דכד סיהרא חסרא חויא בישא אתתקף כו'. וכמו בנפש הרי תוקפא דגופא חולשא דנשמתא, הרי ידוע דהתחלה היא החולשא דנשמתא שזאת היא הסבה לתוקפא דגופא כו', דכאשר הכחות דנה"א הן בהתגלות וכמו בעבודה בתפלה שמביאים לידי גילוי הכחות דנה"א בהתבוננו' אלקי ובהתעוררו' אהוי"ר כו', אז הכחות דנה"ב הם בהעלם, וכמ"ש בסש"ב גבי בינונים שהנה"ב שלהם בשעת התפלה הוא כישן, ומבו' שם שיכול להיות כבינוני המתפלל כל היום כו', וע"ה שזהו בהתפשטו' הנה"ב לבד לא בעצם מהותו היינו שבעצם מהותו יתבטל כו', שזהו ע"י עבודה גבוה ונעלה יותר והיא מדרי' הצדיקים כו', מ"מ הרי ההתפשטו' שלו מתעלם שנעשה בו חלישות עי"ז, וכידוע דע"י העדר הפועל נחלש הכח, וכ"ש בהעדר ההתפשטו' שע"י עבודה כו'. אך בהעדר עבודה שאין הכחות דנה"א בהתגלות באים ומתגלים הכחות דנה"ב ומתגברים כנ"ל ופועלים חלישות בהכחות דנה"א כו', ובתחלה הוא בדברים המותרים, והיום אומר לו כך ולמחר כך כו', וז"ש אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות שמכסה על האמת, דהאמת הן הכחות דנה"א, והרוח שטות הוא רוח