עדר

בעצמותו כמו שאינו דבר נוסף כלל על העצם כו'. והדוגמא מזה יובן בעולם הבריאה שהוא בבחי' קירוב אל האין האלקי המהווה אותו להיות שהוא בחי' יש הראשון שהאין האלקי נושא ע"ע א"כ ה"ה קרוב בתכלית, והגם כי לכאו' הוא דבר נוסף על עצמי' בחי' האין, מ"מ להיות שהוא רק בבחי' אפשרות המציאו' לא בבחי' המציאו', א"כ הרי לא יש כאן עדיין מציאות זולת ה"ה מתאחד עם האין האלקי כאלו אינו דבר נוסף כו'. ובאמת א"א לחלק כלל בין האין האלקי להיש, שהרי בלתי בחי' האין א"א כלל לבחי' היש להיות בבחי' מציאו' כלל, וא"כ כל ענין מציאו' היש הוא האין המקיים אותו כו', וע"ה שכ"ה בכל העולמות, אמנם בעולם הברי' ה"ז בגילוי יותר כו', וע"כ מאיר שם האין האלקי כמו עד"מ המח' לגבי עצמו שאינו דבר נוסף כו'.

קיצור. והנה האבות המשיכו גילוי בחי' או"א תתאין, וזה"ע אל שדי שם דעולם הברי', וידוע דהפרסא היא מחיצוניות בינה וזהו שא' לעולמו די, ואל הוא גילוי בחי' הבינה כמו באצי', וזהו שדי מל' ברכת שדים, והוא גילוי בחי' עדאת"כ, ויבאר תחלה דעדאת"כ עולם הברי' שנק' חשך מפני הגילוי דשם, וכמו מח' שהוא לבוש הראשון כמו"כ בריאה קרוב אל האין, וכמו אדם קרוב לעצמו, וכמו השכל עם היותו כח ה"ה מתאחד כמו לא דבר נוסף, וכמו"כ ברי' מתאחד כאלו אינו דבר נוסף.

קמב) אמנם בד"כ ג' עולמו' בי"ע נק' עדאת"ג ונק' עולם הזה שהן בבחי' גילוי כו', וכמ"ש בלק"ת ד"ה ראו כי ה' נתן לכם, ועדאתכ"ס הוא עולם האצי' דהאור דאצי' אא"ל בגילוי בבי"ע כו', ועד"מ אור השמש שהוא אור גדול מאד שמאיר לארץ ולדרים עלי' עד שפועל פעולות נפלאות שמצמיח כל התבואות כמ"ש ממגד תבואות שמש, וכן מרפא חולים כמארז"ל אדלי יומא אדלי קצירא, וזה עצמו הוא סבת מה שאין יכולים להסתכל בהשמש שמחמת ריבוי בהירות האור א"א לכלי העינים להסתכל בו אם לא ע"י המצאו' זכוכיות רבות שהן כלי האצטרלוגין שבהם וע"י מביטים בהשמש לראות אורו, וגם זה לא בכיוון ממש להסתכל בדרך ישר בהשמש עצמו, ורק ע"י אספקלריא הבלתי מאירה יכולים לראות כו', וסבת הדבר הוא ריבוי האור שבו, שהרי הלבנה שאורה מועט יכולים להסתכל בה מי שיש לו ראי' בריאה וחזקה כו'. וכמו"כ יובן הדוגמא בבחי' שמש הוי' שהוא בחי' אצי' דבד"כ הוא בחי' שם הוי', דהאור דאצי' אא"ל בגילוי בבי"ע, ורק מה שע"י בחי' המל' דאצי' יכול להיות איזה גילוי לידע את בחי' האצי' כו',

והיינו מצד עוצם האור והגילוי דאצי' ה"ז מכוסה ונעלם מעולמות בי"ע כו', ובאצי' גופא בחי' ז"א ומל' הן עדאתכ"ס ועדאת"ג, וכידוע דז"א נק' קדוש לגבי בי"ע והו"ע קדוש הוי' כו', להיות דז"א הוא סוף עולם הא"ס ע"כ הוא רק בבחי' סובב ומקיף לגבי בי"ע כו' וכמ"ש במ"א, וההארה האלקית שנמשך לבי"ע הוא מבחי' מל' דאצי' כו', ועיקר בחי' עדאתכ"ס באצי' גופא הוא בחי' בינה, וכמ"ש בזהר בפי' מן העולם ועד העולם מעלמא עילאה לעלמא תתאה דהיינו מבינה למל' כמ"ש במ"א. ויובן זה עד"מ ממה שאנו רואין שכאשר האדם בא בשנים יותר נחשכים עיניו, וסבת הדבר הוא כנודע שכלי העין היא נקודה אחת מאירה מאד מצד אחת,