רעג

והו"ע הפרסא להעלים ולהפסיק האור דאצי' ויהי' התהוות נבראים בע"ג כו', והו"ע הגבור שנת"ל שם, ושם אל הוא בחי' החסד זהו מה שע"י הפרגוד מאיר לחוץ היינו הגילוי שבעולם הבריאה כו', וכ"ז הוא בחי' אור של תולדה בלבד כו', והאבות המשיכו את שם אל שדי כמו שהוא באצי' בבחי' בינה דאצי', וזהו דשדי הוא מל' ברכות שדים בחי' חלב שדי אמו כו', דהנה בפרד"ס כ' דאל שדי הוא בחי' יחוד יסוד ומל', ובשרשו י"ל שזהו יחוד בחי' ישסו"ת דבד"כ זהו בחי' בינה כנ"ל, ומזה נמשך ריבוי השפע בעולם שז"ע ברכות שדים ורחם להיות ההשפעה בריבוי כו'. וכמו ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגלי', דבעדאתכ"ס מאיר גילוי אור ועש"ז נק' אתכסי' להיותו מכוסה ונעלם לגבי למטה לפי שמאיר שם אור שאינו בגדר גילוי עדיין לגבי למטה, וכידוע דמה שיכול להיות בבחי' גילוי למטה הוא אור מצומצם דוקא, אבל אור שהוא בבחי' גילוי ה"ה בבחי' העלם למטה כו', ובעדאתכ"ס מאיר האור בבחי' גילוי, וע"כ הוא מכוסה ונעלם לגבי למטה כו', וידוע דעדאתכ"ס ועלמא

דאתגלי' הן בחי' ברי' ויצי' דכתי' יוצר אור ובורא חשך שהבריאה נק' חשך מפני האור שמאיר שם דמשו"ז הוא בבחי' חשך והעלם לגבי שלמטה כו'. וכמו עד"מ באדם מחו"ד שהמח' הוא כח נעלה הרבה יותר מהדבור, שהרי המח' היא לבוש הראשון המלביש את השכל שקרוב יותר להשכל ומאיר בו אור השכל מה שא"א שיתלבש בלבוש הדבור, וכמו תוקף נביעת אור השכל שא"א להתלבש בדבור, דכשם שבמדות הרי תוקף אור המדות א"א להתלבש בדבור וכנראה בחוש דבתוקף התפעלות המדות אינו יכול לדבר, כמו"כ בתוקף נביעת השכל א"א להתלבש בדבור וה"ז מתלבש בלבוש המח' כו', ועכ"ז נק' המח' חשך לגבי הזולת, שהרי גם כשיחשוב אדם כל היום כולו לא ידע הזולת כלל, רק בעומק המח' יודע הזולת שהוא חושב אבל מה הוא חושב אינו יודע כלל, וע"ה שהמח' הוא ג"כ לבוש לבד אל השכל לגלותו ולהובילו ממקור השכלתו להיות מושג ומובן כו', עכ"ז ה"ז רק לגבי עצמו לא לגבי זולתו כלל, וא"כ לגבי הזולת ה"ז נק' בשם חשך, ולא כמו הדבור שמאיר עיני הזולת כאשר יבין הדבר שכל ע"י שמסביר לו בדבור כו', משא"כ במח' כו',

והיינו לפי שבמחשבה מאיר אור השכל שאפשר להתגלות רק לעצמו ולא לדבר הזולת עצמו כו'. וכמו"כ הדוגמא בעולם הברי' שמאיר שם אור שאפשר להתגלות בעולם כזה שאינו בבחי' מציאו' עדיין, וכנודע דברי' הוא בבחי' אפשרות המציאו' לבד כו', אבל בהתגלות המציאו' אא"ל גילוי זה כו', וכמו המח' שלעוצם הבהירות אא"ל הגילוי אל הזולת בבחי' קירוב כ"א ע"י לבוש שני שהוא לבוש הדבור, ורק לעצמו יכול להיות הגילוי ע"י המח' לפי שאדם קרוב לגבי עצמו, ופי' קרוב לגבי עצמו שאין כאן מציאו' שחוץ להעצמו' שלו כו', דקורבה זו דאדם קרוב כו' ה"ז יותר גם מקורבת שני אחים או אב ובנו שקרובים ביותר, ומ"מ לא יהי' מושג השכל אל הבן ע"י מחשבת האב כ"א לגבי עצמו לבד, והיינו מפני ששני קרובים ה"ה דבר נוסף על עצמותו, משא"כ לגבי' שאינו דבר נוסף על עצמותו כו'. והגם שבאמת ה"ז ג"כ דבר נוסף על העצם שהרי השכל אינו עצם הנפש כ"א כח בפ"ע וה"ז שהנפש משכלת בכח שחוץ לעצמו' הנפש כו' וכמשנת"ל פמ"ט, וכמו"כ ההשכלה המושגת והשכל המשיג ה"ה ב' דברים, וכ"ש שהשכל דנה"ט הוא דבר נוסף על השכל דנה"א, ובפרט כלי המוחין שהן דבר נוסף כו', ומ"מ כ"ז מתאחד